נדה דף לח. א

ללישנא בתרא דר' לוי, באיזה ימים אמרינן שאם קשתה המעוברת בהן ולא שפתה היא טהורה? [תוד"ה להיות].

לר' לוי - כשראויה להיות זבה גדולה לאבא שאול משמיה דרב/י
לפירש"י בכל י"א הימים - וברואה ג' ימים [1] בכל י"א הימים, ואפי' ראתה יום א'
לפירש"י שבתוס' ט' ימים הראשונים מתוך י"א [2] בכל י"א הימים
לר"ח ט' ימים האחרונים מתוך י"א [3] בכל י"א הימים

ר' יהודה אומר דיה חדשה, ויש בדבר להקל ולהחמיר, כיצד, ומה הדין?

מה המקרה? מה הדין?
להחמיר קשתה יומים בשמיני ויום אחד בתשיעי, אפי' לא שפתה כלל [4] יולדת בזוב
להקל קשתה יום אחד בשמיני ויומים בתשיעי, אפי' שפתה כל תשיעי [5] אינה יולדת בזוב

המקשה ורואה דם בימים שראויה להיות נדה או ראויה להיות זבה, בזמנים דלהלן מה דינה?

בימים סתם בימי טוהר
לרבנן בימי נדה: טהורה
בימי זיבה: טמאה
תמיד טהורה [6]
לר' אליעזר ע' טבלא הבאה

נדה דף לח: א

אליבא דר' אליעזר, המקשה ורואה דם בימי טוהר מה דינה? [תוד"ה אימא].

בימי נדה בימי זיבה
לרש"י תמיד טמאה [7]
לר' מנחם [8] טמאה טהורה
-------------------------------------------------

[1] ולאפוקי אם ראתה רק יום אחד או שנים שהיא שומרת יום כנגד יום. וכן לאפוקי אם משכה ראייתה יותר מי"א יום דזיבה.

[2] גם לפירושו וגם לפירוש ר"ח, אין הכוונה כפירש"י שלפנינו לאפוקי אם ראתה ראיה העושה אותה רק זבה קטנה, אלא הכוונה היא רק להגדיר איזה ימים מתוך הי"א הם ימים שבהם אם תראה מחמת קושי הולד תהיה טהורה, וה"ק: אם ראתה בימים שראויה להיות בהם זבה גדולה אם תתחיל לראות בהם, כגון כל הט' ימים הראשונים - היא טהורה, אולם אם התחילה בב' ימים האחרונים שאז אינה ראויה להיות אלא זבה קטנה בזה לא אמרינן שהיא טהורה.

[3] ס"ל דהב' ימים הראשונים מתוך הי"א שאינה יכולה להיות בהם עדיין זבה גדולה - אם קשתה בהם אינה טהורה.

[4] ע' ריטב"א שביאר לדעת רש"י דר' יהודה בא לחלוק על כל התנאים של משנתנו, וס"ל דאין השופי מהצער מגלה למפרע על הקושי שאינו מהולד, אלא הכל תלוי אם קשתה בחדש תשיעי עצמו או קודם, דאם קשתה קודם התשיעי, ואפי' מתוך הג' ימים שעושים אותה זבה קשתה רק יומים - שהם הרוב - בשמיני ויום אחד בתשיעי, לא מטהרים לה - והרי היא יולדת בזוב. ואפי' שילדה מיד בתחילת התשיעי שלא הספיקה לשפות מהצער יום אחד, ג"כ טמאה, היות שהתחילה רוב ראיתה בשמיני.

[5] באופן זה שב' ימים מהקושי היו בתשיעי שהם הרוב, הגם שהיה יום אחד בשמיני אין זה יולדת בזוב. דבחדש התשיעי מטהרים לר' יהודה לכל קושי, ואפי' אם שפתה אח"כ אינה טמאה מחמת הקושי למפרע, (אלא א"כ תראה עתה דם כששפתה).

[6] אפי' בתחילת ראיתה שהם ימים הראויים להיות נדה, דילפינן מקרא "תשב על דמי טהרה" - שאפי' דם הבא מקושי טהורה. והא דאיצטריך קרא, דלכאורה לא גרע מדמים שרואה בשופי בימי טהרה שהם טהורים, וכן מדוע היו צריכים חכמים לענות לר"א מק"ו תיפו"ל דהיא בימי טוהר והכל טהור. תירצו התוס' (בד"ה דיו), דדם טוהר נלמד מקרא "וטהרה ממקור דמיה" ויש לדרוש (כר"א) דוקא דמיה שמחמת עצמה ולא דמיה שמחמת ולד, ולכך אדרבה יש לטמא בקושי יותר משופי בימי טוהר. ולכך הוצרכו רבנן ללמוד מפסוק, והשיבו לר"א שאפי' שאין אתה דורש לקרא ד"תשב" כדרשתנו תלמד מק"ו.

[7] רש"י מפרש דר"א דריש דוקא דמיה מחמת עצמה ולא מחמת ולד, וכן ר"א לא דריש לק"ו דרבנן, משום דאית ליה דיו, וא"ת הניחא ימי נדה דמתמעטים מהדיו, משא"כ ימי זיבה דשפיר אית למילף מק"ו. על זה תירצה הגמ' דס"ל לר"א לדרוש מקרא ד"תשב" - ישיבה אחת לכולן, ולא מחלקים בין ימי זיבה לימי נדה בדם טוהר, ואם דם הבא בימים הראויים לנדה טמא מחמת שבא מהולד ולא מדמי הטוהר שלה, יש לטמא גם לדם הבא בימים הראויים לזיבה.

[8] ר' מנחם ס"ל שר"א לא מטמא אלא בימי זיבה, וכמו שאמר לרבנן דיו, דהיינו שגם הוא דורש את הק"ו כמותם אלא שהוא לומד דיו - ודריש רק לימי זיבה אבל בימי נדה טהור. ורבא אומר "בהא זכינהו ר"א לרבנן" - פי' דמקרא ד"דמיה" (דדרשינן מחמת עצמה ולא מחמת ולד) יש לרבנן להודות לר"א שבימי נדה טמא. ועל זה עונים לו רבנן מקרא ד"תשב" - ישיבה אחת לכולן, וכיון שטהורה בימי טוהר מדם הבא בקושי בימים הראויים לזיבה, ה"ה דטהורה בדם הבא בקושי בימים הראויים לנדה.

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף