[1] כגון שהוא בן גרושה - חלל, והדין הוא שאם יש לו חלק בעבדים ואינו מבורר איזה הם עבדיו ואיזה הם עבדים של אחיו, כולם לא יכולים לאכול בתרומה מפני חלקו בעבדים.

[2] כתוב (ויקרא כב:יג) "וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וְזֶרַע אֵין לָהּ וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ כִּנְעוּרֶיהָ", ודרשינן מהא דכתיב "וזרע אין לה" - שאפי' בן יום אחד מעכב אותה מלחזור לתרומת בית אביה. ומ"כנעוריה" דרשינן שאפי' אם היא מעוברת אינה יכולה לחזור ולאכול. והגמ' מבארת למה צריך ב' פסוקים.

[3] ביארו התוס' דרב ששת ס"ל שגם לרבנן יש לעובר זכייה, והטעם דס"ל לרבנן דאינו פוסל בעבדי אביו הוא דוקא כשיש עוד בנים מאשה אחרת לירשנו - שאז הדין שאם העובר נקבה אינו יורש, וכיון שכן אזלינן בתר הרוב של נקבות ונפלים כנגד המיעוט שיהיה עובר זכר, ולכן אוכלים העבדים בתרומה לרבנן, (ולר' יוסי חיישינן למיעוט זכרים). אולם כשאין עוד בנים מאשה אחרת - שגם אם העובר נקבה הוא יורש, גם רבנן מודים דאין העבדים אוכלים בתרומה.

[4] ס"ל לשמואל דלרבנן אין זכייה לעובר ואוכלים בשביל כל המשפחה כולה בכל ענין.

[5] אכן כתבו התוס' שאם מתה אמו בשעת לידה - שיושבת על המשבר שכבר נעקר הולד, בזה ודאי שיתכן שאף במיתה טבעית לא ימות הולד תחלה - היות שיש לו כבר חיות בפני עצמו. ולפ"ז מה שאמר בסוגיין דעובר אינו מוריש, לאו דוקא אלא דבעובר לא פסיקא לה מילתא דרק באופן שכבר יושבת על המשבר אינו מנחיל, משא"כ בן יום א' שבכל מקרה מוריש, ולכן נקטה המשנה דוקא בן יום א'.

[6] מבואר בתוס' דבתרתי פליגי רבנן ורשב"ג, ולרשב"ג ס"ל דאפי' בלא כלו חדשיו תמיד מהני מה ששהה ל' יום - דאם ראינו שהוא חי ש"מ שבן ז' הוא ורק אשתהויי אשתהי.

[7] פי', גם ביום שמשלימה בו את הג' שנים ראויה להתקדש, וכגון אם נולדה בר"ה הרי שהיום שמסיימת בו ג' שנים הוא ערב ראש השנה וכבר ביום זה עצמו יכולה להתקדש, ואינה צריכה לחכות למחרת להיות בת ג' שנים ויום אחד. ולפ"ז הנפ"מ בין ר"מ לרבנן הוא יום אחד.

[8] וביארו התוס' (בד"ה שלשים), דהא דלא קאמר ר' יוחנן גם בברייתא זו דסגי ביום אחד בשנה - ואז לא היו חולקות הברייתות. משום דנקט בברייתא זו "בת ג' שנים" - ובשביל יום אחד בשנה לא היה קורא לה בת ג' שנים, אלא בשביל חדש, ולכך על כרחך דנחלקו הברייתות.

[9] ומבואר בגמ' שאליבא דר' יוחנן נחלקו הברייתות בדעת ר"מ בכלל האם "שלשים יום בשנה חשובים שנה" או אפי' "יום אחד בשנה חשוב שנה". אכן אליבא דר' ינאי שלא מפרש את דעת ר"מ בברייתא הראשונה בטעם שחלק מהשנה חשוב שנה, אלא ס"ל שגם לר"מ צריך לכל השנה השלישית, נשאר קשה במה נחלקו ב' הברייתות בדעת ר"מ.

[10] אכן לא בעינן מעת לעת משעת לידתה (כלומר שאם נולדה בשתים בצהרים אינה בת ג' שנים ויום אחד עד שעה שתים), אלא כיון שנכנסה שעה אחת מיום אחד בשנה הרביעית סגי.