[1] וש"מ דס"ל לב' התנאים שנחלקו בדעת רבנן שתוך הזמן כלפני הזמן, דהא אמרינן שלפי כל השיטות מי שצריך להביא שערות בבן י"ג ויום אחד אם הביא קודם - השערות שומא, והיינו תוך הזמן כלפני הזמן.

[2] בתחילה רצתה הגמ' לתלות דין זה במחלוקת האם חיישינן שמא נשרו הסימנים, דלרב פפא לא חיישינן - ולפ"ז תמאן, ולרב פפי חיישינן ולא תמאן. והוקשה לה, הניחא לרב פפי אלא לרב פפא קשיא, דרבא אמר שאינה ממאנת. והסיקה שלכו"ע לענין מיאון חיישינן שמא נשרו ואינה ממאנת.

[3] כן מוכח מתוד"ה אי. והטעם דקטן הוא לענין עונשים.

[4] וכתבו התוס' (ד"ה רבי) דגם לר"ל אין כאן חסרון של התראת ספק (שמא לא יביא בעוד שנה ב' שערות), דאזלינן בתר הרוב.

[5] דקטן לאו בר קיבולי עליה תקנתא דרבנן הוא.

[6] כתבו התוס' (בד"ה אי) דאפי' אם ס"ל לר' יהודה דמופלא סמוך לאיש דאורייתא, היינו דוקא לחומרא, אבל לא לקולא שיוכל לתקן טבל כגדול - דלזה לא נתרבה.

[7] למ"ד הסובר דמופלא הסמוך לאיש דאורייתא, א"כ י"ל דאפי' אם סבר ר' יוסי דתרומה בזמן הזה דאורייתא יכול להועיל הפרשת מופלא סמוך לאיש, אולם למ"ד דמופלא הסמוך לאיש דרבנן, על כרחך דר' יוסי ס"ל דתרומה בזמן הזה דרבנן, והגם דתניא בסדר עולם (ותנא דסדר עולם הוא ר' יוסי) שקדושה שניה לא בטלה - וא"כ תרומה בזמן הזה דאורייתא, י"ל דר' יוסי תני לה ולא סבר לה.