[1] פי', שנתנה ידה בעיניה (-באותו מקום) כל זמן בין השמשות של ר' יהודה (-שהוא בהכסיף והשחיר החלק העליון של השמים ולא הכסיף עדיין החלק התחתון, ושיעורו חצי מיל), ובדקה שלא ראתה כל הזמן הזה, אכן בביה"ש של ר' יוסי שהוא כהרף עין אחר זמן ביה"ש של ר' יהודה לא בדקה. ובאופן זה ביארו רבנן דבי רב שנחלקו ר' יהודה בן אגרא משום ר' יוסי עם חכמים, דר' יוסי לשיטתו שגם ביה"ש שלו הוא ספק וצריך בדיקה, ואם לא בדקה יש לנו לחוש שמא ראתה בו ועולה ראיתה לב' ימים ויש כאן ג' ראיות. ואילו חכמים ס"ל כר' יוהדה וכיון שבדקה בכל ביה"ש דר' יהודה סגי, דביה"ש דר' יוסי הוא לילה ודאי, וגם אם תראה בו אינו עולה אלא רק ליום אחד.

[2] ודייקה הגמ' דדוקא שלא בדקה בשניה ס"ל לרבי שנראין דברי ר' יהודה בן אגרא, אבל אם בדקה רק בביה"ש דר' יהודה ולא בביה"ש דר' יוסי חולק רבי על ר' יהודה בן אגרא וסובר שאינה חוששת, אלמא דס"ל לרבי דביה"ש דר' יוסי לילה הוא ולכך אין לחוש לו.

[3] ודייקה הגמ' דדוקא שבדקה בשניהם ס"ל לרבי שנראין דברי חכמים, אבל אם בדקה רק בביה"ש דר' יהודה ולא בביה"ש דר' יוסי חולק רבי על חכמים וסובר שחוששת, אלמא דס"ל לרבי דביה"ש דר' יוסי ספק הוא ולכך יש לחוש לו. וא"כ יש סתירה בדברי רבי.

[4] ואמר רבי ששמע מר' יוסי דהטעם שחוששת, שכמו שמצינו ברואה שלא הפסיקה בטהרה - שהיא טמאה, כיון שכל היום היא בחזקת רואה, כן כאן שלא בדקה בין השמשות שלם (דהיינו גם בביה"ש דר' יוסי) יש לחוש שמא ראתה ועולה לה הראיה לב' ראיות, וכיון שראתה עוד גריס יש לנו לחוש לג' ראיות.

[5] ומקשה הגמ', דלפי רבי יש לנו סתירה בדברי ר' יהודה בן אגרא, דלעיל בברייתא הראשונה ס"ל שאם בדקה בביה"ש של ר' יהודה ולא בשל ר' יוסי דחוששת, ואילו עתה ס"ל דאינה חוששת. ומילא שלא לפי רבי אין סתירה, די"ל דלעיל מיירי בלא בדקה בביה"ש דר' יוסי אלא רק בשל ר' יהודה ולכך חוששת, ובברייתא השניה מיירי שבדקה גם בביה"ש דר' יהודה וגם דר' יוסי ולכך לא חוששת. אולם לרבי שהעמיד את דברי ר' יהודה דאינה חוששת גם בבדקה רק בביה"ש דר' יהודה קשיא. ותירצה הגמ', דתרי תנאי אליבא דר' יהודה בן אגרא, דהתנא דהברייתא דלעיל ס"ל שאחר שנגמר ביה"ש דר' יהודה מתחיל ביה"ש דר' יוסי, ולכך אם בדקה רק בביה"ש דר' יהודה ולא בדר' יוסי יש לה לחוש. ואילו התנא דהברייתא השניה ס"ל בדעת ר' יהודה בן אגרא, דביה"ש דר' יוסי מישך שייך בביה"ש דר' יהודה, ואם בדקה בביה"ש דר' יהודה ממילא בדקה גם בשל ר' יוסי. [ורבי שס"ל שגם באופן זה חוששת, משום דפליג בזה גופא, וס"ל דאינו מישך שייך ונמצא שלא בדקה בביה"ש דר' יוסי].

[6] רש"י מפרש לענין טהרות, ותוס' (ד"ה עצמה) מפרש לענין שמקולקלת למנינה משעת כיבוס.

[7] ומפרש רש"י (בד"ה תולה כתמה בראייתה) דאמרינן דכתם זה מדם נדות הוא - ולא מטמאת למפרע משעת כיבוס אלא משעה שמצאתו. ומונה ימי נידותה מיום מציאת הכתם בין להקל לענין שטובלת לסוף יום שביעי, ובין להחמיר שאם ראתה ביום ח' צריכה לשמור יום כנגד יום (ואינו כיום שביעי לנדתה שטובלת לערב ודיה), וכן אם ראתה בימי ח' ט' וי' למציאת הכתם היא זבה גדולה, ולא אמרינן שיום ח' הוא רק יום ז' לנדתה. אכן התוס' (בד"ה שהוא), ס"ל שאין רבי מיקל אלא מחמיר, ומטמא לכתם כראייה לומר שטמאה יומים ואם היא בימי זיבה וראתה עוד יום - היא זבה גדולה.

[8] ואינה תולה כתמה בראייתה, ומקולקלת למנינה משעת הכיבוס, כן ביארו התוס' (ד"ה עצמה) לדעת רש"י, (ולכך הוקשה להם על רש"י דהגם דס"ל דבין לענין טהרות ובין לענין קדשים אין כתמה חמור מראייתה, לענין מנינה הוא חמור). ולענין זיבה, הוא מיקל שיום הח' נחשב אצלו כיום ז', ואם ראתה בו אינה שומרת יום כנגד יום, ואינו מצטרף לימים ט' וי' להיות זבה גדולה. ותוס' (בד"ה שהוא) חולקים, וס"ל בדעת רשב"א דאין כתם כראייה ולכך אם ראתה בימי זיבה כתם ולערב ראתה אינו נחשב יומים שבהצטרפות עוד יום תהיה זבה גדולה, אלא עדיין היא זבה קטנה.

[9] למד רש"י, דמזה שנחלקו ר' יוחנן ור"ל באופן שלא עשתה הפסק ביום הז' לכתמה - מאימתי מונה, ש"מ שהרגילות הוא לעשות הפסק ביום הז' לכתמה. והקשו התוס' (בד"ה צריכה), דאדרבה לפ"ז מדברי ר' יוחנן מוכח שלא צריך, דהרי ס"ל שגם אם לא פסקה ביום השביעי לכתמה טובלת.

[10] וטובלת לערב של יום שביעי. ותוס' (בד"ה צריכה) חולקים, וס"ל דלא אמר רבי בתורת ודאי לתלות כתמה בראייתה אלא הוא רק ספק להחמיר עליה לחושבו כראיה ושיש כאן ב' ראיות ואם היה בימי זיבה עולה לה לב' ימים. אולם ודאי שלא תטבול עד מוצאי יום שמיני לכתמה שהוא יום שביעי לראייתה.

[11] התוס' מפרשים שבעיית ר' זירא מר' אסי האם אליבא דרבי דתלי כתמה בראייתה לענין שאינה מטמאת למפרע משעת הכיבוס (ולא כשאר כתמים שמטמאת למפרע לרבי), הוא דוקא כשבדקה או אפי' כשלא בדקה. ונפשטה הבעייה ממחלוקת ר"י ור"ל דודאי צריך שתבדוק, ואם לא בדקה מטמאת למפרע, רק שנחלקו ר' יוחנן ור"ל מה הדין ביש יותר ממעל"ע משעת הבדיקה עד שעת המציאה של הכתם.

[12] הנה במשנה נאמר, "הרואה יום י"א ביה"ש - תחילת נדה וסוף נדה תחילת זיבה וסוף זיבה", ותמהה הגמ' דאינו כן אלא נקרא "תחילת נדה וסוף זיבה". ותירץ רב חסדא דה"ק (והוא כעין "הכי תני") הרואה יום י"א וכו'. והקשה הריטב"א דשביעי לא נזכר בכלל במשנה, ואין לומר ד"חסורי מחסרא והכי קתני" - דא"כ היה לגמ' לפרש כן בהדיא. וע"ש מה שתירץ.