[1] כן מבואר במשנה, שלת"ק שאין אפיית לחם הפנים דוחה ליו"ט א"כ יתכן שיאכל לי"א, וכשחלו ב' ימי ר"ה בימי חמישי וששי שנאפה כבר ביום רביעי הרי שאינו נאכל אלא בשבת שאחר י"א יום. אמנם לרשב"ג בכה"ג נאפה כדינו בים ששי אפי' שהוא יו"ט, דרק אם חל צום יוה"כ ביום ששי מקדימים אפייתו ליום חמישי ואז נאכל לעשרה.

[2] והם: א) חורש בשור וחמור. ב) והם מוקדשים. ג) בכלאים בכרם. ד) בשביעית. ה) ביום טוב. ו) הוא כהן בבית הקברות. ז) הוא נזיר בבית הקברות.

[3] כלומר, כמו שנאמר גבי בכור "לא תעבוד בבכור שורך", ה"ה בכל הקדשים דינם כבכור.

[4] כלומר, שהיה החמור הקדש לבדק הבית. (א"נ משום פטר חמור, וכמ"ד שפטר חמור אסור בהנאה).

[5] וזהו כפי המ"ד דס"ל דיש בגידין בנותן טעם - ואינם עץ בעלמא, ושייך בו איסור בשר וחלב.

[6] ולא מנתה הברייתא גיד הנשה של נבלה - דהוא איסור אכילה, ומשום שהתנא הזכיר רק שני איסורי אכילה ולא שלש. אלא שהוקשה לתוס' (ד"ה ועייל), דלמה באמת לא מנה זאת.