[1] במשנה מבואר גבי בצק שבסדקי עריבה ד"וכן לענין הטומאה אם מקפיד עליו חוצץ ואם רוצה בקיומו אינו חוצץ", ונאמרו כמה פירושים בסוגיא בכוונת מימרא זו, דלכאורה קשה הרי טומאה בקפידא תליא מילתא ולא בשיעור כזית. ורב יהודה תירץ, דצ"ל "ולענין הטומאה אינו כן". אכן אביי הוקשה לו לפרש כן שלא כלשון המשנה, ופירש הנפ"מ לענין צירוף טומאה, כלומר אם נגע בבצק הזה עוד אוכל שבסך הכל יש כאן כביצה, ושוב נגע בהם טומאה - וטימא אותם כיון שהיה כאן כביצה, אם יגע בהם איזה דבר יטמאו אותו. אלא שדבר זה תלוי אם הבצק שבסדקי העריבה בטל לעריבה או לא בטל, דאם הוא בטל אינו מצטרף, ואם אינו בטל מצטרף. ורבא ביאר שהנפ"מ אם נטמאה העריבה ורוצה לטהרה, האם חשיב הבצק הזה כחציצה או לא. ורב פפא פירש שהנפ"מ אם נגע שרץ בבצק האם חשוב כאילו נגע בעריבה או לא.

[2] פי', בפסח הכל תלוי בכזית, שאם יש כזית בסדקי העריבה מצטרף הוא לכביצה לטומאת אוכלים, ואם אין כזית לא. וכן מועיל הכזית הזה לחוץ בקדרה שאם הטבילה לא עולה לה טהרה. וכן הוא מועיל שאם נגע בו שרץ אינו מטמא את הקערה ומועיל לחצוץ.

[3] כיון שנטמאה אין ראויה חלתה לכהן, וביו"ט לא יוכל לאפות אותה כיון שאינה ראויה לאכילה, וכן לא יכול לשורפה כיון שאין שורפין קדשים ביו"ט, ולשהות אותה כמות שהיא מופרשת גם אי אפשר דהרי תחמיץ בינתים - ויש לדון שמא יעבור ב"בל יראה" ו"בל ימצא". ונחלקו התנאים דלהלן מה יעשה.

[4] ר"א ס"ל שלא יקרא לה שם חלה בעודה עיסה, ולכך יהיה מותר לו לאפות את כל הלחמים כיון שכולם ראויים לו, ואפי' שלבסוף יתברר שאחד מהם יהיה חלה (דאפשר להפריש מאחת על כולם לר"א - דהתנור מצרפן), מ"מ כיון שאם היה רוצה היה יכול להפריש מכל לחם חתיכה אחת, הרי שהיו ראויים כל הלחמים לאכילתו.

[5] ס"ל שעדיף להפריש את החלה בעודה עיסה, וכדי שלא תחמיץ יטיל אותה לצונן, דלאפות אותה לא יוכל וכנ"ל.

[6] גם הוא ס"ל כנ"ל שעדיף להפריש את החלה בעודה עיסה, אולם אינו צריך לדאוג מזה שתחמיץ, דהא כיון שקרא לה שם היא אינה שלו יותר, וגם שום כהן לא זכה בה, ואין מי שיעבור על זה ב"בל יראה" ו"בל ימצא".

[7] משום דכתיב "לא תעשה כל מלאכה", ולא חשוב צורך אוכל נפש, דאין צרכי חול נעשים ביו"ט.

[8] ס"ל דמדאורייתא צורכי אוכל נפש דשבת נעשים ביו"ט - ומשום דשבת ויו"ט חדא קדושה היא דשניהם שבת נקראו, וכמו שמותר לבשל ביו"ט לבו ביום - מותר לבשל גם לשבת. ורק רבנן גזרו על זה - שמא יאמרו שמותר גם לאפות מיו"ט לחול - והצריכו לו לעשות עירובי תבשילין שמועיל להיכר. ורבה חולק וסובר שמה"ת אין נעשים צרכי שבת ביו"ט, ולא היה מועיל עירוב תבשילין בזה, אלא רק משום סברת "הואיל" מהני.

[9] אף שהוא בשעה שכבר אכל את סעודתו האחרונה ביו"ט ואין לנו לומר שמא יצטרך עוד לאכול היום, בכל אופן אינו לוקה כיון דאמרינן "הואיל ואי מקלעי לי אורחים חזי ליה".