[1] פי', הסירים שבהם מבשלים את בשר קדשים שהיו עשוים מנחושת וברזל, לעתיד יהיו עשוים מכסף וזהב כמו שעשוים המזרקים - המיועדים לזריקת הדם - מכסף וזהב, וכל זה מרוב עושר שיהיה במקדש.

[2] פי', כשיבוזו ישראל את אויביהם, כל ביזה שיבוזו מהבוקר עד חצות היום שהיא השעה שהסוס מיצל, כלומר שהצל עומד תחת הסוס (וכיון שאיירי במלחמה ובביזה הנעשית עם סוסים לכן תלה בסוס), - כל זה יקדישו לבית המקדש, והיינו ביזה מרובה ועושר גדול.

[3] פי', כמה שהסוס רץ במשך חצי יום - שאז עומד הצל תחתיו, כל השטח הזה עתיד הקב"ה להוסיף על ירושלים.

[4] פי', כל הפעמונים שתולים לסוס בין עיניו יהיו קודש לבית המקדש. (הקדש זה אינו מרובה כל כך).

[5] ובטעם הדבר פירש"י במשנה, משום שביום זה צריך לבער את החמץ ולשחוט הפסח ולעשות מצות, ואם יעשה מלאכה יש לחוש שיטרד במלאכתו וימנע מלעשות מצות אלו. ומשמע מדבריו שגם אחר חצות הוא רק תקנה דרבנן שלא לעשות מלאכה, ומתוך תקנה זו נהגו בחלק מהמקומות לא לעשות מלאכה גם קודם חצות. ובתוס' (בד"ה מקום) הביאו מהירושלמי, שאחר חצות אסור מה"ת משום שהוא זמן הקרבת הפסח, ולכך נהגו לאסור גם קודם חצות.

[6] וההפסד הוא שהרי לא רואה במלאכה זו סימן ברכה, ונמצא שע"י מלאכתו מפסיד יותר.