[1] דהיינו שצלוי כולו ראשו על כרעיו ועל קרבו, באופן שתולה כרעיו חוצה לו בצדו, שכך הוא רגילות צליית הפסח.

[2] ובכל אופן אסור לומר על כל בשר אפי' שחוטה "בשר זה לפסח" דנראה כמקדיש בהמתו ואוכל קדשים בחוץ.

[3] כן העיד ר' יוסי שאמרו לתודוס איש רומי שהנהיג את ישראל שבעירו לאכול גדי מקולס בלילי פסחים שהוא חייב נידוי. והנה בסוגיא לקמן (בעמוד ב') הקשה רב ששת על גירסת רב אחא דמתני לה להא "ברבי שמעון" (כלומר, את המימרא גבי תודוס איש רומי מתני לה בשם ר"ש ולא בשם ר' יוסי), דאיך יתכן להעמיד כר"ש הרי ר"ש ס"ל שכל שלא התנדב כדרך המתנדבים לא חל נדרו, ועל כן מי שאומר "הרי עלי מנחה מן השעורים" לר"ש פטור מלהביא מנחה כלל, וה"ה כאן בשר מקולס אפי' אם יאמר שמקדישו - הרי אין הקדש לאחר שחיטה, דהרי מחיים לא קרא עליו שם פסח. ומבואר א"כ דאליבא דר"ש אין איסור בגדי מקולס.

[4] ס"ל שיש להדליק מפני כבוד השבת.

[5] ביארו התוס' דמה שאין מברכים בכל שעה שנהנה מן הנר - הא אסור להנות מהעולם הזה בלא ברכה, י"ל דברכת הנר אינה ברכת הנהנין - דאין גופו נהנה - אלא ברכת השבח, וברכת השבח מברכים רק על דבר שמתחדש. ובכל מוצאי שבת מברכים, כיון שאז הוא זמן בריאתו כדלקמן (דף נד.).

[6] ס"ל דכיון שכל יום כפור היה אסור להדליק את הנר, לכן יש לברך עליו דחשוב דבר חדש שעד עכשיו היה אסור בו ועתה מותר לו להנות ממנו.