[1] היינו אש שהיתה דולקת עוד מערב שבת עד עתה, או מערב יוה"כ עד עתה. וה"ה אש שהדליקוה בשבת או ביוה"כ בהיתר לחולה או ליולדת, שלא נעשתה בה עבירה. (בדין האחרון כן מבואר ברש"י שגם זה נחשב אור ששבת, אולם ע' מהר"ם חלאווה וריטב"א).

[2] על פירוש זה מקשה רש"י, דקריאת שם האותיות אינה יכולה להיות בשם "כתב", ומתוך כך דוחה רש"י פירוש זה.

[3] לפירוש זה, דוקא כתב שבלוחות שהיה בנס שהיה נראה מכל צד והיה חלל האותיות עומד באויר, הוא זה שנברא בע"ש בין השמשות, ולא סתם כתב ומכתב. וזה שאמר לקמן שהיתה התורה כתובה לפניו קודם בריאת העולם, והיינו בכתב רגיל (רק שהיה כתב רוחני אש שחורה על גבי אש לבנה), ולא מיירי בכתב הלוחות שנברא רק בע"ש בין השמשות. - רש"י ד"ה ראשית.

[4] כלומר אוחז חתיכת ברזל בצבת ומכה בקורנס הנפחים עד שנעשית צבת, וכיון שצבת בצבת עשויה על כרחך שהראשונה נעשתה בידי שמים.

[5] ואין לו לחוש משום יוהרא (-גאוה), ואילו חכמים ס"ל שבמקום שנוהגים לעשות מלאכה אין לאדם שאינו תלמיד חכם להבטל ממלאכה ומשום חשש יוהרא. וע' לקמן (דף נה.).

[6] ומיירי בג' ושבע תעניות אחרונות, ולא בג' ראשונות שמותר בין השמשות שלהם, ואפי' אוכלים ושותים משחשיכה ורק צריך לצום ביום.