[1] שני לשונות אלו הובאו גם בתוס' (בד"ה ראשון). וביארו תוס' דטעם הלשון הראשון, משום שלא יכול לטעום מכוס ברכת המזון בלא שיעשה קידוש. וטעם הלשון השני, משום שע"י שאומר ברכת המזון זו ההפסקה בעקירת השולחן - לכן יש להקדים לכוס ברהמ"ז.

[2] אלא ממשיך ואוכל עד שיגמור את סעודתו, ומה שאמר ר' יוסי "אוכל והולך עד שתחשך" - הוא לאפוקי מר' יהודה שאמר שצריך להפסיק מיד שקדש היום, אבל אה"נ שיכול להמשיך לאכול גם אחר שתחשך עד שיגמור סעודתו.

[3] ומטעם שאין עושים מצות חבילות חבילות, אכן אם אין לו מותר.

[4] ונחלקו האם חשוב שבע ברכות וברכת המזון תרי מילי או חדא מילתא, דרבינו משולם מפרש שהוא חדא מילתא דהא ברכת המזון גורם לברכת נישואין שתבוא. ותוס' חולקים דהא מצאנו שעושים זה בלא זה.

[5] שניהם חשובים דבר אחד כיון ששניהם באים מחמת קדושת שבתות וימים טובים, ובפרט שבהבדלה שיש עמה קידוש הוא מזכיר את קדושת היום תוך כדי ההבדלה, שאומר "המבדיל בין קדש לקדש".