[1] האריכו תוס' לבאר שאפי' אם פשרה צריכה קנין, אין ראי' מכאן שמחילה צריכה קנין. וביארו, דלצד שהקנין קודם הפשרה, הגם שהקנין הוא על זה שיצטרך למחול, מ"מ אינו דומה לשאר מחילה, דכאן היות שדומה למחילה בטעות שלא מחל על הצד שלא יזכה, לכך צריך קנין שהוא אלים, משא"כ בשאר מחילה, שכשמוחל יודע מה מוחל.

[2] עוד כתבו שלצד שהקנין אחר הפשרה, א"כ אין הקנין על מי שצריך למחול ממונו מחמת הפשרה, אלא להיפך הקנין על מי שצריך עתה להוציא ממונו מחמת הפשרה.

[3] כן כתב בה"ג, שצריך קנין לזה שמוחל מחמת הפשרה, הגם שעושים את הקנין אחר הפשרה. אולם גם לשיטתו אין ראיה לשאר מחילה, דהיות שכאן מוחל על פי הצעתם של הדיינים, והרי זה דומה למחילה בטעות - ולכך צריך קנין.

[4] אולם זה דוקא אחר שבאו אצל הדיין לדין, אבל קודם שבאו לדין מצוה לעשות שלום ביניהם ע"י פשרה כמו שהיה עושה אהרן, כן פירש"י בד"ה אבל אהרן. ובתד"ה אבל אהרן פירשו, שלדיין אסור תמיד לעשות פשרה, ושאני אהרן שלא היה דיין ולכך היה עושה שלום ע"י פשרה.