[1] דאף ששונה דינו של כל יחיד ויחיד כאן לדון בסנהדרין גדולה, דהא כתוב והוצאת את האיש לשעריך (סנהדרין קטנה) ולא את השבט לשעריך, מ"מ לענין סוג המיתה אינה בסיף כרבים אלא בסקילה כיחיד.

[2] ומפשטות לשון הגמ' משמע שלתנא זה אין מקור שכהן גדול [ולכאורה ה"ה נשיא] נדונים בב"ד של שבעים ואחד, דהא אינו דורש דבר גדול - דבריו של גדול, וא"כ י"ל שנדון בכ"ג כמו כל יחיד. אולם בתוס' רא"ש משמע שגם לשיטתו נדון בשבעים ואחד, רק נשאר בתמיה מנלן.

[3] וז"ל היד רמה, ללמד שעשו [בני ישראל] כמו שציום.

[4] הגם שנכתב בקרא אל משה, מ"מ משה כב"ד של ע"א חשוב. ומזה ששינה הקרא בדיבורו וכתב פעם גדול ופעם קשה, ולא בשניהם גדול או בשניהם קשה, שמעינן תרתי, אחד דבר קשה ואחד דבריו של גדול, ועי' יד רמה.

[5] ועי' בתד"ה אחת או ב', שעושים כן אפי' במקום אחד.