[1] דלשון המשנה ערכין המטלטלין קשה, דמשמע שהערכין עצמן דהיינו הדבר שנתפס בעצמו בקדושה הוא מטלטלין, ולרב גידל אין הכלים נתפסים בקדושה אלא רק ערכין, ולכן אמרינן תני ערכין של מטלטלין, והיינו השווי ולא המעות עצמן.

[2] בבעל חוב רבנן מודים שלא חושב כקרקע, דכיון שבמציאות הם עומדים להגזז לא סמכא דעתו עליהם.

[3] דייקו תוס' בד"ה ור' יוחנן שכך צ"ל אליעזר ביו"ד, דר' אלעזר ס"ל במקום אחר שיש להם תרבות.

[4] אולם אליבא דרבנן, לא פליג ר' יוחנן לומר שאין להם תרבות, כן כתוב בתד"ה ר' יוחנן ובתד"ה תניא.

[5] אמנם זה דוקא בלא המיתו, דאם המיתו אף שכל שכן שיש לכל אחד לקדום ולהורגו, [דרק בשור צריך לר' אליעזר ב"ד של כ"ג, אבל בארי וזאב שהזיקו לא צריך], כמ"ש ברש"י בד"ה ר' יוחנן, מ"מ לא זכה בעורן דהוא איסור הנאה.

[6] אמנם רש"י בד"ה ברדלס חולק, ופירש גם כאן שהוא מין חיה פוטויו"ש - בואש.