סנהדרין דף ס"א ע"א
השוחט בהמה לזרוק דמה לעבודת כוכבים, האם הבהמה מותרת? [תד"ה ריש].
באכילה | בהנאה | |
לר' יוחנן | אסורה | אסורה |
לריש לקיש | לתי' א' בתוס': אסורה לתי' ב' בתוס': מותרת |
מותרת |
השוחט בהמה לזרוק דמה לעבודת כוכבים, לאמוראים דלהלן, מה דין הגברא ומה דין הבהמה?
הבהמה | הגברא | |
לרב פפא | לר' יוחנן: אסורה לריש לקיש: מותרת |
פטור [1] |
לרב אחא בריה דרב איקא | לר' יוחנן: אסורה לריש לקיש: מותרת |
חייב [2] |
מתי חייב המסית (לתי' א' בתוס' [3]) לע"ז בדיבורא - ר"ל שלא עבדו רק אמרו אין?
כשמסית לע"ז אחרת | כשמסית לעבוד את עצמו | |
לר' יהודה | להו"א דרב יוסף: פטור [4] למסקנא דרב יוסף: חייב |
פטור |
לר' מאיר | חייב | חייב |
דף ס"א ע"ב
ניסַת או ניסַתים שאמרו אלך ונעבוד או נלך ונעבוד, האם חייבים באמירה?
בניסת יחיד | בניסתים רבים | |
לרב יוסף | חייב | פטורים |
לאביי | חייב | חייבים |
באיזה אופנים לאמוראים דלהלן, אם אמר הניסת אלך ואעבוד חייב?
בניסת מעצמו | בניסת מאחרים | |
לאביי | פטור | חייב |
לרבא | פטור [5] | אמרו לו שבחיה: חייב לא אמרו שבחיה: פטור |
האם מותר להשתחוות לאדם?
בשביל לכבדו | בעושה עצמו ע"ז | בעושה עצמו ע"ז - מאהבה ומיראה | |
לאביי | מותר | אסור | אסור |
לרבא | מותר | אסור | מותר |
בע"ז דין כה"ג להביא שעירה ביחיד, באיזה אופנים צריך להביא לזה הקרבן?
נעלם ממנו ע"ז | שגג בע"ז | מסופק בע"ז - אשם תלוי | |
לרבי | מביא | מביא | אינו מביא |
לרבנן | מביא | אינו מביא | אינו מביא |
-------------------------------------------------
[1] כלומר שלולי שיש לימוד מיוחד על זה (כגון מזובח וכו'), היינו אומרים גם לדעת ר' יוחנן שרק הבהמה נאסרה אולם הגברא פטור.
[2] ס"ל לרב אחרא שהגם שאמר ר"ל שהבהמה מותרת, מ"מ הגברא חייב גם בלא שום קרא כמו שמצינו גבי העובד להר וכן לכל דבר המחובר, שאף שהר לא נאסר - עובדו בסיף. וא"כ אם היינו אומרים שהשתחוואה יצאה ללמד על הכלל, א"כ קרא בזובח למה לי.
[3] הנה תוס' הקשו דהרי במסית חייב אפי' כשלא הסכימו לו, וא"כ גם למסקנא דרב יוסף למה יהיה פטור לר' יהודה במסית לעצמו. ובתי' הראשון תי' דבמסית לעצמו לא חשוב כ"כ מסית, ולכך יש לפוטרו. אולם בתי' השני כתבו שכל הסוגיא בניסת, אבל במסית תמיד חייב.
[4] ס"ד דרב יוסף שמסית לא מתחייב בדבור אפי' כשהסכימו לו - עד שיעבדו מחמתו ואז יהיה חייב, ולהו"א הזו דרב יוסף אין חילוק לשיטת ר' יהודה בין מסית לעמו למסית לאחרים ותמיד פטור, והא דנקט מסית לעצמו לרבותא דר' מאיר שאפי' בכה"ג חייב - תוס' רא"ש. והגם שהדין שמסית חייב אפי' דלא נתרצו לו, ס"ל שר' יהודה חולק בזה, ועי' עוד במהר"מ על הגמ'.
[5] מזה שאמר רבא אידי ואידי בניסת מפי אחרים, שמע מינה דניסת מפי עצמו בכל גוונא פטור.