-------------------------------------------------

[1] דכיון שעשה תשובה אסור לקללו ולהכותו, אלא שבאחר יש פטור מקרא ונשיא בעמך לא תאור במקויים שבעמך ולא בזה שנגמר דינו לההרג, אולם בבנו שחייב על קללתו גם לאחר מיתה א"א לפוטרו מקרא דמקויים בעמך, דחייב גם באינו מקויים. [והא דפטרינן בהכאה לאחר מיתה גם בבנו, משום דבעינן חבורה ולא שייך חבורה במת.

[2] דגם גבי בן בעינן עושה מעשה עמך, ומקשינן לזה המ"ד הכאה לקללה.

[3] וסבר לה האי מ"ד דלא מקשינן הכאה לקללה, ולעיל בעמ' א' ובהמשך הסוגיא איכא מאן דפליג וס"ל דמקשינן הכאה לקלקל ובשניהם פטור באינו עושה מעשה עמך.

[4] למסקנא לכו"ע כותים גרי אמת אלא שאינם עושים מעשה עמך - שהרשיעו, ואמרינן נשיא בעמך לא תאור דוקא בעושה מעשה עמך ולכך פטורים על קללתם.

[5] נחלקו הברייתות אי מקשינן הכאה לקללה.

[6] דכיון שגרי אמת הן, אפילו שהרשיעו חייבים ישראל על נזקי ממונם - ובתם משלם חצי נזק ומועד נזק שלם, כן פירש רש"י בד"ה היינו. אולם בתד"ה ושורו, הביאו שגזרו בכותים על ממונם, ושור של ישראל שנגח שור של כותי פטור, וכאן הכוונה ששור של כותי שנגח שור של ישראל בזה הדין שתם משלם חצי נזק ומועד נזק שלם, ולא כדין שורו של עכו"ם שנגח לשור ישראל שבין תם ובין מועד משלם נזק שלם.