[1] והטעם שמודה בזה חזקיה, הוא כמו שמצינו בעדי בן סורר ומורה שהעדים האחרונים שהוזמו נהרגים לכו"ע כיון שהעדות הראשונה היא עדות בפני עצמה שיכולים לומר שבא לחייבו מלקות, ולכך שוב לא שייכת העדות הראשונה בשניה וחשובה העדות השניה דבר בפני עצמו, ה"ה כאן עדי גניבה הם עדות בפני עצמה היות שעדי מכירה יכולים לומר לחייבו מלקות באנו, וגם אליבא דר' עקיבא שאמר דבר ולא חצי דבר חשובה כאן עדות זו דבר שלם.

[2] כן משמע מלשון הגמ', (אף שלא מבואר למה לא יוכלו הראשונים לומר שבאו רק להלקותו). וכן משמע שרב פפא חידש שר' יוחנן מודה בעדים ראשונים שאינם נהרגים, אבל האיתמר ס"ל שכן נהרגים.

[3] ואף שחילוק זה כאן אינו מפורש בסוגיא, מ"מ כיון שס"ל לרב פפא שעדי מכירה אליבא דחזקיה נהרגים, ומשום שגם לר' עקיבא הם חשובים עדות בפני עצמם וכנ"ל, א"כ ודאי שבבן סורר שהעדים האחרונים יהרגו כי אין הראשונים משתייכים אליהם וכנ"ל.

[4] וטעם החילוק דדוקא בגניבת נפש נהרגים גם עדי הגניבה הראשונים, משום שגניבה היא אתחלתא דמכירה, ולכך גם אין לוקים עליה בלחוד - דחשובה לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד, ואמרינן שעדי גניבה כל ביאתם הוא כדי להורגו בסוף. אמנם בבן סורר כיון שהעדים הראשונים יכולים לומר שבאו להלקותו בלבד, לכך אינם נהרגים.