[1] כן פירש"י. אכן התוס' (בד"ה אא"ב) הקשו על זה, דלחנניה (שכדבריו מוקמינן למתניתין אי להחזיר תנן), על כרחך גם לתוכה מותר, כמו שמצינו גבי חררה על גבי גחלים שאם קרמו פניה מותר, הגם שהיא בתוך התנור. (אולם לפירושם לקמן לק"מ, דאין כוונת המקשן למצוא את החילוק בשהייה, אלא בהחזרה וכדלקמן בהערה הבאה.

[2] הגמ' בהו"א סברה שדברי ר' חלבו קאי ארישא, דבעינן דוקא שיגרוף אבל בלא זה אסור, ולכן הוקשה לגמ' הניחא אי "להחזיר" תנן - אבל לשהות משהין, י"ל דיש חילוק בין תוכה לעל גבה, שגם מה שהותר להשהות הוא רק על גבה - אבל בתוכה הוא מטמין ממש ברמץ ואסור לכו"ע. אולם אי "לשהות" תנן, ובלא גרוף וקטום - אסור, א"כ מה חילוק יש בין תוכה לעל גבה, הא גם על גבה אסור. ותירצה הגמ', שאין דברי ר' חלבו על הרישא אלא על הסיפא, על מה שאמרו בית הלל שמחזירין אפי' בשבת עצמה - כשגרופה וקטומה, ועל זה אמר ר' חלבו, דהני מילי על גבה - אבל בתוכה לא, משום דמיחזי כבמשל כשמחזיר לתוכה. כן פירש"י את הסוגיא. אכן תוס' הקשו, דבחנם דחק ויש לפרש בפשיטות, דאי "להחזיר" תנן - א"כ בחזרה יש לחלק מסברא בין תוכה שיש לאסור לעל גבה שמותר, אולם אי "לשהות" תנן ועל זה קאי דברי ר' חלבו, קשה, דבשהיה שעושה מע"ש מה חילוק יש בין תוכה לעל גבה (ולא ס"ל לתוס' לסברת רש"י שבתוכה הוא מטמין ממש ברמץ, דהא אינו מטמינה ממש ברמץ). ועל זה תירצה הגמ', דגם אי ברישא "לשהות" תנן, מ"מ הסיפא ודאי מיירי בלהחזיר, ועל זה קאי ר' חלבו לחלק בין תוכה שאסור לעל גבה שמותר.

[3] כתבו התוס' (בד"ה תא), דדוקא לסמוך לקדירה הסיק שמותר, אולם לסמוך אצל האש שאין שם דופני כירה שמפסיקין - אסור.

[4] וכן רב יוסף התיר להשהות, היות שכך היה נוהג רב נחמן בר יצחק דהוא מרי דעובדא, אכן לא מבואר בגמ' אי מיירי רק באופן שמצטמק ויפה לו, או גם באופן שלא בושל כל צרכו. וכן הסתפקו בתוס' (בד"ה מהו), מה היתה בעיית אביי, וממילא ה"ה שיש להסתפק מה השיב לו רב יוסף.