[1] שמקום המושב הוא קצר וראוי לישיבה, ורגילים להוליך בה אנשים, לכן טמאה העגלה מדרס.

[2] דהיינו כמו מטה על גלגלים, ובזה רגילים להעביר משאות. ויש לה בית קיבול, דהיא עשויה ממסגרת מעץ ובתוכה פרוס עור בלא נקבים, ולכן מקבלת כל הטומאות. מלבד טומאת מדרס, משום שאומרים לאדם שישב או שכב שם - "קום ונעשה מלאכתנו".

[3] זו שמיועדת להעביר אבנים לא היו עושים אותה מעור, שהיה נקרע מחמת כובד האבנים, אלא עושים כמין רשת מעץ ועליהם נותנים את האבנים, והרשת היא מנקבים גדולים מאד שאינם מחזיקים אפי' רמונים.

[4] הכי אמר ר' יוחנן, שאם יש לה בית קיבול לקבל רמונים, דהיינו שהיתה הרשת שלה צפופה שאין רמון נופל משם טמאה. והנה עגלה זו אינה מיטלטלת אלא ע"י שוורים, ובכל אופן אם ראויה לקבל אבנים טמאה, ואין בה חסרון דדומיא דשק דמיטלטל מלא וריקן - דמה שמיטלטל ע"י שוורים שפיר שמיה טילטול.

[5] דכיון שאינה מיטלטלת מלא וריקן טהורה. אכן לגבי עגלות אין את החילוק הזה, דאפי' באה במדה הרי היא מיטלטלת ע"י שוורים, ולכן היא טמאה. וע' ברמב"ן שביאר, שזה הטעם שהביאה כאן הגמ' את המשך המשנה גבי ג' תיבות, כדי לבאר שדוקא בתיבות שאינם מיטלטלות ע"י בהמות - טהורות בבאות במדה, משא"כ בעגלות שטמאות, וזו הראיה ש"טלטול ע"י שוורים שמיה טלטול". [אכן התוס' (בד"ה שלש) נשארו בקושיא למה הביאו את המשך משנה זו].

[6] והקשה על זה רב פפא, דלפ"ז מאי קאמר ר' יוסי "אף הספינה", דמשמע שבא לטהר אותה כמו שמטהר את הכלי חרס, הא זה אינו, דהרי את הכלי חרס טיהר רק ממדרס ולא ממגע, ואילו את הספינה הוא מטהר גם ממגע. (דעל כרחך שר' יוסי מטהר את הספינה אפי' מטומאת מגע ולא רק ממדרס, דאל"כ דבריו הם כדברי ת"ק).

[7] וה"ה דהו"מ למימר בספינת חרס וכרב זביד, דכיון שהיפך רב פפא את סברת ת"ק ור' יוסי מאשר אמר רב זביד, שפיר מיושב לשון "אף הספינה" שאמר ר' יוסי, וה"ק: אף הספינה טמאה ככלי חרס - כחנניא, ולא כת"ק שמטהר לספינה. אלא שבכל אופן העדיף להזכיר ספינת הירדן שהיא מעץ, המצויה יותר מספינת חרס.- רש"י. אכן לר"ת בתוס' (בד"ה אלא), לא ניחא ליה פירוש זה, וע' טבלא הבאה.

[8] וספינת הירדן היא מעץ, וא"כ שייך בה בין טומאת מגע ובין טומאת מדרס, ולת"ק טהורה מחמת היקש "אניה - ללב ים".

[9] ולגירסא זו כך הקשה רב פפא, דמאי קאמר ר' יוסי "אף הספינה", פירושו דאיך קאי ר' יוסי רק על הדיוק הנשמע מדברי ת"ק. ר"ל, דת"ק דיבר על טומאת מדרס ולא על טומאת מגע, ואנחנו רק מדייקים מדבריו מה דין מגע הספינה, ואיך אפשר לומר שעל דיוק דבריו קאי ר' יוסי ואמר "אף הספינה".

[10] ולפ"ז לא קאי ר' יוסי, על דין מגע (שלא נזכר להדיא בדברי ת"ק - אלא מכח דיוק), אלא קאי על דין מדרס. וה"ק "אף הספינה", כלומר, דכמו שאתה מודה שמדרס כלי חרס טהור כך ספינה טהורה לגמרי אפי' ממגע - כתנא דמתניתין.

[11] ומבואר בגמ' לקמן (בעמוד ב') דסגי מה שיהיה במין הדבר טהרה במקוה, דהא כנגד פסוק זה כתוב פסוק אחר (ויקרא טו:ד) "וכל המשכב אשר ישכב עליו הזב יטמא" - ולא קרי ליה משכבו, ומשמע שאפי' שאין לו טהרה במקוה נמי מהני. ועל כרחך לישב סתירת הפסוקים, דכאן מיירי בדאית ליה במינו טהרה במקוה וכאן בדלית ליה.

[12] ולפ"ז מה שאמרה הגמ' "מי לא עסקינן דיחדינהו לאשתו נדה", מיירי שלא הסיטה אותו, אלא שיחד אותו לה לישיבה, ובישיבה אינה מטמאת את הכלי, דכלי חרס אינו נטמא מגבו אפי' בטומאת מדרס. אבל אם הסיטה אותו אה"נ דטמא, דטומאת היטס חשובה כאילו נגעה בו מתוכו.