[1] ועל כלי שמלאכתו לאיסור לא מדברת בזה המשנה, אלא שרבה ממשיך לומר מה הדין גם בכלי זה, ואומר שלצורך גופו מותר ולצורך מקומו אסור, וע' ריטב"א.

[2] ובזה נחלקו ת"ק ר' ונחמיה, דלת"ק מותר לטלטלו, ולר' נחמיה כיון שחשיב טלטול שאינו לצורך - אינו ניטל. אכן מה שר' נחמיה קורא לצורך, אינו אותו לצורך שקורא ת"ק, ר"ל, דלת"ק כל שצריך את הכלי להשתמש בו - מותר, ואפי' אם אינו התשמיש המיוחד לו. ואילו לר' נחמיה, לצורך מיקרי, דוקא אם משתמש בו לצורך התשמיש המיוחד לו.

[3] גם לדעת רבא לא דיברה המשנה על כלי שמלאכתו לאיסור, אלא שרבא ממשיך לומר מה הדין בכלי זה. והוא, שלצורך גופו ומקומו מותר, ומחמה לצל אסור.

[4] ומקשה הגמ' לסברת רבה, שאסור לר' נחמיה לטלטל כלי שמלאכתו להיתר אפי' לצורך מקומו, א"כ הקערות אחר הסעודה איך מטלטלין אותם. ותירצה הגמ', שיש להם דין של גרף של רעי.

[5] אכן בעושין מעין מלאכתן הראשונה, בכל ענין מותר לטלטלם לכו"ע.

[6] דכיון שהיו מוכנים כל השבת עד עתה לשימוש יחד עם אביהם, לכך אפי' שנשברו לא בטל מהם היתרם.

[7] משום שהוכנו כבר לאיזה מלאכה שתהיה מבעו"י - לא בעינן דוקא מעין מלאכתן.

[8] ומשום איסור נולד.

[9] משום שבחצר מצוים כלים, שיכולה חתיכה זו לשמש להם ככיסוי.

[10] דכיון שרגילים אנשים לשבת שם, ראויה חתיכת חרס זו לכסות בה רוק, אבל ברה"ר שאין רגילים לשבת שם אנשים - אין להתיר.

[11] רבא ס"ל, דכיון שיש עליה שם תורת כלי במקום אחד - כגון בחצר, הרי שהיא מותרת בכל מקום לטלטול. וכתבו התוס' (בד"ה ורבא), דדוקא בנשברו בערב שבת, אבל בנשברו בשבת - ודאי אסור משום נולד.

[12] דכיון שהדבר מיוחד לשימוש, אינו יכול לבטלו מתורת כלי אפי' אם יזרקנו, דהוי כמו שזורק את בגדיו לאשפה בשבת, שאין אוסר אותם בשביל זה בטלטול.

[13] דכיון שגילה בדעתו דלאו מנא הוא מערב שבת, בטל ממנה שם כלי כבר מערב שבת, (ולא דומה לגלימא שיש לה שם כלי, - תוד"ה אם).