[1] ומעמיד את מחלוקתם בענין משנתנו, שנחלקו האם צריכים השברים לעשות מעין מלאכן או לא. והקשה עליו רבא, דא"כ למה נחלקו כאן דוקא בענין שברי תנור, שיחלקו בסתם שברי כלים.

[2] ומעמיד את מחלוקתם בענין המשנה בכלים (ע' טבלא הבאה), בתנור שהוסק באופן שאינו מחובר לקרקע כדינו, דלר' יהודה לא מהני להיות בזה כתנור לקבל טומאה - ולכך גם שבריו אינם נקראים שברי כלים. ואילו ר"מ וחכמים ס"ל, שמקבל טומאה והוי כלי גמור, וכן שבריו יש להם דין שברי כלים. והקשה עליו רב אשי, דא"כ למה נחלקו בטלטול השברים, שיחלקו בטלטול התנור בעצמו. ובתוד"ה (בשברי) הקשו עוד, דאיך קוראת לאופן זה הברייתא תנור ישן, הא מיירי בהיסק ראשון.

[3] ומעמיד את המחלוקת בענין משנתנו האם בעינן בשברי כלים מעין מלאכה ראשונה או לא, אלא שכאן ר"מ לדברי ר' יהודה קאמר, דאפי' לשיטתך דבעינן מעין מלאכה ראשונה, אודה לי בשברי תנור שאם אופה עליהם כמו שאופה על רעפים - ששברים כאלה מטלטלים בחצר. ואילו ר' יהודה חולק גם בזה, וס"ל שאינו נקרא מעין מלאכה ראשונה, דבתנור היסקו מבפנים, ואילו כאן היסקו מבחוץ. ועוד, דבתנור ההיסק כשהתנור עומד, וכאן מסיק כשהחרס שוכב.

[4] הנה נחלקו ר' יהודה וחכמים מה הדין בתנור חרס הנתון על פי הבור, ותפוס שם באיזה אבן המונעת ממנו לרדת לשולי הבור, וכשעושה אש בתחתית הבור - אינה מועילה להסיק את התנור, וצריך לתת עוד אש בתוך התנור עצמו כדי לאפות, שבאופן זה אינו נחשב מחובר לקרקע כדרך כל התנורים. דר' יהודה ס"ל, שבאופן זה אינו נקרא תנור - ואינו ראוי לקבל טומאה. וחכמים ס"ל, שנקרא תנור, ואם תגע בו טומאה או תפול טומאה לאוירו - יהיה טמא.

[5] הנה אם החבית אינה נמצאת בין החביות, יכול להטותה ותיפול האבן, אכן היכא שהחבית נמצאת בין החביות ופוחד שאם יטה את החבית להפיל את האבן - תפגע האבן באחת החביות ותשברנה, ורוצה ליטול את האבן בעצמה, או לטלטל את כל החבית למקום אחר ושם להטותה, בזה יש לדון וכדלהלן.

[6] דבאופן זה נעשית האבן בסיס לדבר האסור, וס"ל שלא מהני הנחת האבן ע"פ החבית להיות הכנה - עד שיעשה בה מעשה חשוב כדי שתחשב כלי, כמו כשמהדק את האבן בקירויה שלא תיפול, שאז מהני לטלטלה.

[7] ס"ל שבהכנה כל דהו חשובה האבן ככלי, ולכן יכול לטלטלה בעצמה. וביארו התוס' (בד"ה אזדו), שבאופן זה הוא טוב יותר אפי' מנדבך של אבנים, ששם צריך שפשוף כדי להכינם, ואילו כאן סגי במה שמניחה על החבית להכנה.

[8] פי', שהיתה הזמורה מחוברת בגפן בתוך שלשה טפחים, שבאופן זה אין איסור של שימוש באילן.

[9] ולא מטעם שאינו מוכן בלא זה, אלא הצריכו אותו לקשור שמתוך כך יוכל לבדוק אם מתאימה היא לצורכו, ואז אין לנו לחוש שמא יקטום אותה להקטינה למדה שהוא צריך. (אולם בחריות של דקל אין חשש כזה, דאין צורך לקוטמם וגם אינם נקטמים בקלות, ולכן סגי בהו במחשבה לרשב"ג).

[10] רש"י מפרש שאין דין אהל אלא בתקרה - אבל במחיצה לא, אלא שכאן במשנה כיון שמיירי שמוסיף את פקק החלון על בנין קבוע, לכן החמיר בו ר' אליעזר כסברתו בהוספה על תקרה של אהל עראי. אכן ר"ת בתוס' (בד"ה הכל) חולק, וס"ל ששייך איסור אהל גם במחיצות - אם נעשה ע"י מחיצה זו מחיצה המתרת, כגון מחיצה שלישית בסוכה, או שהיא מתירה את החצר בטלטול. אולם סתם מחיצה שאינו מתרת - אין בה איסור אהל לכו"ע.