[1] וזה ההיפך מהמנהג בחול, שבחול היו נותנים קודם את החומץ ואח"כ את השתית, ולכך הוי שינוי.

[2] כן מבואר בסוף העמוד הקודם, שאליבא דרבי אסור לתת מים למורסן.

[3] ודברים אלו היו מיועדים בע"ש לאדם ולא היו מוכנים לבהמה. ו"מוכן לאדם לא הוי מוכן לכלבים", אכן הקשו התוס' (בד"ה רבי), דהא בבין השמשות היתה כבהמה מוקצית מחמת איסור - דמחוסרת שחיטה, ובזה היא מוקצית בין לאדם ובין לכלבים, ושפיר יש לומר שזה טעמו של ר' יהודה שאוסר, ומנין לנו הכלל ד"מוכן לאדם לא הוי מוכן לכלבים". ותירצו דמיירי בעופות קטנים, שראוים לתתם אפי' חיים לכלבים, ורק משום ד"מוכן לאדם לא הוי מוכן לכלבים" - הם מוקצה.

[4] והכי מוקי זעירי להאי מתניתא בבהמת קדשים דוקא, ומזה מוכח שסובר זעירי כר"ש.