[1] ומה שאמר ר' ישמעאל "כדי טומאה כדי ביאה כדי העראה כדי הקפת דקל", הוא כדי לבאר את טעם השיעור, והיינו דאם היה כותב רק שהשיעור כדי טומאה הו"א כדי ביאה והריצוי, וזה אין צריך לסתירה, דהרי פעמים שמרצה אותה קודם. ואם היה כותב כדי ביאה לחודיה נמי לא מהני דהיינו טועים לחשוב דהיינו גמר ביאה, ולכן כתב כדי העראה, ואכתי אם היה כתוב כדי העראה הייתי חושב כדי העראה והריצוי, לכך קמ"ל כדי הקפת הדקל שהוא כדי העראה לחודיה. רק לא היה מספיק לכתוב כדי הקפת הדקל כי צריך לתת טעם בדבר למה הוא בשיעור הזה ולכן האריך לפרט ולבאר כל השיעורים.

[2] בהו"א סברה הגמ' שהוא אותו שיעור של כדי הקפת דקל שאמר ר' ישמעאל, ולפ"ז מקשה הגמ' סתירה דלעיל אמר ר' ישמעאל שיעור זה ואתא ר' אליעזר לפלוגי עליה, וא"כ איך בברייתא השניה אומר כן ר"א את השיעור הזה מעצמו. ומתרץ אביי, ש"הקפת דקל" שאמר ר' ישמעאל - היינו להקיפו ברגל, ועל זה באמת פליג ר"א. ומה שאמר ר"א כדי חזרת דקל היינו כדי שיחזור הדקל למקומו אחר שדחפה אותו הרוח, (ומנסה הגמ' לבאר מה הוא השיעור הזה, ונשארת בתיקו). ועכ"פ מסיקה הגמ' ששיעור "כדי מזיגת הכוס" ושיעור "כדי חזרת דקל" שאמר ר"א בברייתא השניה חד שיעור הוא.

[3] הקשתה הגמ' סתירה בין שני הברייתות בדעת ר' יהושע, והעמידה דכוונת ר' יהושע למזוג את הכוס ולשתותו, ובברייתא הראשונה ר' יהושע הוסיף על דברי ר' אליעזר שאמר כדי למוזגו שגם צריך כדי לשתותו, וזו גם הכוונה בברייתא השניה.

[4] והוא שיעור אחד עם כדי לצלות ביצה שאמר בן עזאי בברייתא הראשונה.

[5] ואין זה סותר למה שאמר ר"ע בברייתא הקודמת, דבשניהם הכוונה לשיעור של כדי לצלות ביצה ולגומעה.

[6] וזו סברתו האמיתית של ר' יהודה בן בתירא, ומה שאמר בברייתא הקומת שהשיעור הוא כדי לגמוע ג' ביצים, לדבריו דר"ע אמר כן, וה"פ: דר"ע אמר שהשיעור הוא כדי לצלות ולגמוע - והיינו שאמר את השיעור בב' מעשים, ועל זה אמר לו בברייתא הראשונה ריב"ב למה לך לומר השיעור בשני מעשים, תאמר במעשה אחד - שהוא כדי לגמוע ג' ביצים בזו אחר זו.

[7] פעמים כשאדם אורג נקרע לו חוט השתי או הערב, וצריך לקבץ את שני קרעי החוט ולקושרם, וזמן הקשירה הוא זמן כדי טומאה.