[1] כגון חליצה ורקיקה, אבל קריאה אינה מעכבת, דאף שודאי שלכתחילה צריך לומר - וצריך לאומרם בלשון הקודש כנ"ל, מ"מ בדיעבד אינו מעכב והחליצה כשרה.

[2] ומחלוקת ר' יהודה ורבנן היא מהקצה אל הקצה, דלרבנן לומדים חליצה מלוים, ולר' יהודה להיפך לוים לומדים מחליצה. ומקשה הגמ' לר' יהודה למה לא לומד את הלוים - דהיינו ברכות וקללות - מגז"ש ד"קול "קול" ממשה, ומתרצת שר' יהודה לא קיבל גז"ש זו מרבותיו.

[3] ואת דרשת רבנן שדוקא דבר שיש בו מעשה מעכב, דריש ר' יהודה מזה שכתוב "ככה" ולא כתוב "כֹּה" (כלומר, שמעינן מ"ככה" ב' דברים). ורבנן "כֹּה" "ככה" לא דרשי, דהיינו אין זה נחשב ייתור.

[4] דהיינו בצד המערבי של הירדן אבל סמוך וקרוב לו, דהרי כתוב (דברים כז:ד) "וְהָיָה בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן תָּקִימוּ אֶת הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם בְּהַר עֵיבָל וְשַׂדְתָּ אוֹתָם בַּשִּׂיד" - הרי שמיד שעברו את הירדן הוא מקום הר עיבל.

[5] ולפ"ז "מבוא השמש" היינו כפשוטו איפה שהיא באה ושוקעת.

[6] והיום יושבים בהם כותים.

[7] ר' אלעזר הקשה על עצמו איך נקרא המקום "היושב בערבה" דמשמע מישור, והרי החיוי הנ"ל יושב בין הרים וגבעות. ומתרץ שהוא דורש כר' אליעזר בן יעקב, שבא הכתוב להראות לישראל את הדרך כמו שהיה מראה להם את הדרך בראשונה בעמוד ענן, כך עכשיו בשניה כשנכנסו לארץ מראה להם הכתוב דרך טובה שילכו בה.

[8] דבר זה צ"ע, דהרי אדרבה לר' יהודה הר גריזים והר עיבל רחוקים הרבה מהגלגל שהוא אצל הירדן. ולכן יש גורסים מול הגלגל היינו רחוק מהגלגל.