[1] פי', דאם עשאה לשכיבה לא שנא גדולה ולא שנא קטנה - מקבלת טומאה, ולכך אין מסככים בה (אפי' שאין לה בית קיבול). ואם עשאה לשם סיכוך, ג"כ לא שנא ומסככים בה, וכל הנידון בסוגיין הוא בעשאה בסתמא.

[2] דכיון שקניה קשים ואינה ראויה כל כך לשכיבה, ודאי לא עשאוה לשכיבה.

[3] דכיון שהם קשות לא היו משתמשים בהם לשכיבה. ועכ"פ שאר טומאות מגע יש בהם כגון טומאת מת, ומיירי שיש להם גדנפא, דהיינו שפה שעושה אותם ככלי קיבול, דבלא זה הרי ר' דוסא עצמו מודה לר' יוסי שמחצלות של קנים ושל חילת ראוים אפי' לסיכוך - והיינו שלא מקבלים שום טומאה.

[4] ס"ל דכיון שאין הדרך לשבת עליהם בקביעות לכך אינם טמאות.

[5] שק הוא מה שעשוי מנוצה של עזים, וספירא הוא מה שעשוי משיער צואר וזנב הסוס כשמספרים אותו.

[6] דהיינו תרמילים של רועים.

[7] דאף שנקבי השעם והגמי בתרמיל רועים הם גסים, ולא ראוים להחזיק דברים דקים, מ"מ ראוים לפירות גדולים.