טבלאות - תמורה כ

TEMURAH 20 (7 Av) - (7 Av) - Dedicated in memory of Dr. Simcha Bekelnitzky (Simcha Gedalya ben Shraga Feibush) of Queens, N.Y., Niftar 7 Av 5757, by his wife and daughters. G-d-fearing and knowledgeable, Simcha was well known in the community for his Chesed and Tzedakah. He will long be remembered.

תמורה דף כ. א

המקדיש נקבה לעולה, לפסח, לאשם, האם עושה תמורה?

	לעולה	לפסח	לאשם
לרבנן [1]	עושה תמורה	עושה תמורה	עושה תמורה
לר' שמעון	לסתם ר"ש: עושה תמורה [2] לר' שמעון בר' יהודה בשם ר"ש: אינה עושה	אינה עושה	אינה עושה
לרבי	עושה תמורה	עושה תמורה [3]	אינה עושה [4]

המקדיש נכסיו והיו בהן בהמות זכרים ונקבות הראויות למזבח מה דינם?

	זכרים	נקבות
לר' אליעזר [5]	ימכרו למי שצריך להקריב עולה ודמיהן לבדק הבית	ימכרו למי שצריך להקריב שלמים ודמיהן לבדק הבית
לר' יהושע [6]	יקרבו עולות לשם המקדישן	ימכרו למי שצריך להקריב שלמים ובדמיהן יביא המקדיש עולות

תמורה דף כ: א

תמורת אשם, ולד תמורת אשם ולד וולדן, אשם שמתו בעליו, אשם שכפרו בעליו [7], מה דינם?

	מה דינם?	מה יביא בדמיה?
לרבנן	ירעו עד שיסתאבו וימכרו	יפלו דמיהם לנדבת ציבור
לר' אליעזר	ימותו	-----
לר' אלעזר	ירעו עד שיסתאבו וימכרו	יביא בדמיה עולת יחיד

מה דין ולד תמורת אשם באופנים דלהלן?

	קודם שנתכפר באשם אחר	אחר שנתכפר באשם אחר
לרב נחמן אמר רבה בר אבוה	להוה אמינא: בעצמו קרב לאשם למסקנא: בעצמו קרב לעולה	אינו קרב, ודינו כמחלוקת הנ"ל
לרבא	אינו קרב, ודינו כמחלוקת הנ"ל	אינו קרב, ודינו כמחלוקת הנ"ל

מה דין ולד אשם (כשעבר והפריש נקבה לאשמו וילדה), אליבא דר' אלעזר [8]?

	האם קרב לאשם [9]	האם קרב לעולה
לר' יוסי בר' חנינא	אינו קרב	אינו קרב [10]
לר' אבין בר כהנא	אינו קרב	קרב

-------------------------------------------------

[1] ס"ל דהגם שקרבנות אלו אינם באים נקבות, מ"מ חלה עלייהו קדושת הגוף - "מיגו דנחתה לה קדושת דמים" - וכיון שכן שפיר עושה תמורה.

[2] הגם דאמר ר' שמעון במשנתנו דהמפריש נקבה לאשם תימכר שלא במום - דס"ל דכל מידי דלא חזי לגופיה לא נחתה ליה קדושת הגוף. מ"מ שאני עולה דכיון דאיכא עלה שם עולה עליה בעולת העוף שפיר חלה עליה קדושת הגוף ועושה תמורה.

[3] רבי חולק בזה על ר"ש, כיון שמצינו שמותר הפסח עולה לשלמים, הרי ששלמים שייכים בפסח ושלמים באים נקבה, ולכך ס"ל דנחתא להו קדושת הגוף.

[4] כאן רבי מודה לר"ש דאינה עושה, והגם שמותר אשם קרב עולה - ובעולה מצינו נקבה בעולת העוף. מ"מ ס"ל לרבי דמותר אשם קרב לנדבת ציבור - ולכך אף שקרב לעולה בכל אופן בציבור לא מצינו שעושים תמורה.

[5] סובר ר"א דסתם הקדש הוא לבדק הבית, רק כיון שמידי דחזי למזבח אינו יוצא מידי מזבח, וחל על הבהמות קדושת הגוף, לכך ימכרו למי שצריך להקריב קרבנות והמעות יהיו לבדק הבית.

[6] סובר ר' יהושע דבמידי דחזי למזבח - כוונת המקדיש להקדישו למזבח, ולמעולה בהקדשות דהינו לקרבן עולה, ולכך זכרים יקרבו עולות לשם המקדיש, ונקבות ימכרו ובדמיהן יקרבו עולות לשמו. ועל זה מקשה הגמ' דא"כ נחשב שהקדיש לנקבות לשם עולה - ובעיא רעייה, ואיך קרבות בעצמן. ותירצו דס"ל לר' יהושע כר"ש בן יהודה בדעת ר"ש שהמפריש נקבה לעולתו לא חל עליה קדושת הגוף כלל, ולכן לא בעיא רעייה. ובכל אופן לא יוצאת מידי מזבח ותמכר לשם שלמים ובדמיה יביאו עולות דזו כוונת המקדיש לר' יהושע.

[7] ולא הזכירה המשנה דין "ולד אשם". והוא מטעם דאשם בא מן הזכרים. אכן בגמ' נחלקו בזה, וע' בטבלא בסוף העמוד.

[8] שמצינו שר' אלעזר סובר (לעיל דף יח:) שמפריש נקבה לעולה בנה קרב עולה. אולם לרבנן שס"ל שאפי' בעולה ירעה הולד עד שיסתאב ורק בדמיו יקריב עולה, פשיטא שלא קרב כאן הולד לעולה.

[9] כו"ע מודים שאינו קרב לאשם, אפי' קודם שנתכפר באשם אחר. והטעם, לר' יוסי ברבי חנינא הוא מכיון שאין שם אשם על אמו. ולר' אבין לא נזכר הטעם בגמ' (ואדרבה לכאורה כיון שס"ל שהוא ראוי להקרבה שיקרב ג"כ אשם), וביאר בעולת שלמה (בד"ה בנה קרב עולה), וז"ל: אבל אשם אינו קרב דאין סוף האֵם ולא דמיה להיות לאשם אם בנה יקרב אשם (דא"א להביא ב' אשמות), אבל סוף האֵם להיות דמיה קרבין עולה, עכ"ל.

[10] ואפי' אליבא דר' אלעזר דסובר שולד עולה קרב עולה, הגם שאין אמו ראויה לעולה, מ"מ שאני עולה שיש שם עולה על אמו, משא"כ אשם דאין שם עולה על אמו, דהא תחלת הקדש של אמו היה לשם אשם ולא לשם עולה (כן פירשו בתוד"ה אבל).

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף