[1] כתיב (ויקרא יח:טז): "עֶרְוַת אֵשֶׁת אָחִיךָ לֹא תְגַלֵּה עֶרְוַת אָחִיךָ הִוא", והיינו שהפסוק חזר לומר שוב "עֶרְוַת אָחִיךָ הִוא" ללמד שגם אשת אחיו מן האם אסורה.

[2] (שם כ:כא) "וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אֵשֶׁת אָחִיו נִדָּה הִוא, עֶרְוַת אָחִיו גִּלָּה עֲרִירִים יִהְיוּ".

[3] וזו היא דרשת רב הונא לעיל (דף נד:), והכי איתא התם: אמר רב הונא רמז ליבמה מן התורה מנין (כלומר, מנין ליבמה שאסורה בחיי בעלה אפי' יש לה בנים) מדאמר קרא "וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אֵשֶׁת אָחִיו נִדָּה הִוא" וכי אשת אחיו נדה היא, אלא כנדה מה נדה אע"פ שיש לה היתר לאחר מכאן בשעת איסורה בכרת אף אשת אח נמי אע"פ שיש לה היתר לאחר מכאן בחיי בעלה בכרת.

[4] דודאי דעתו על גמר ביאה, ולא נתכוון לקנותה קודם.

[5] לקמן הסתפקה הגמ' האם שמואל ורבין בשם ר' יוחנן חולקים או סוברים אותו דבר, וכתבנו כאן את שני צדדי הספק.

[6] רש"י מפרש שמיירי שמזריע, אכן התוס' (בד"ה אינו) חולקים, וכתבו שנראה דמחייב אפי' בלא הוצאת זרע אלא שתהא ביאה הראויה להזריע.