[1] מבואר בגמ' שממשיכה לאכול עד ארבעים יום - שגם אם נתעברה הוא מים בעלמא ולא פוסלה, אבל מארבעים יום עד שלש חדשים שיכול להיות שהיא מעוברת לא יכולה לאכול, ובג' חדשים אם אינה מעוברת תאכל.

[2] דחשיב שיש לה זרע מישראל, ואינה חוזרת לתרומת בית אביה.

[3] ומה שהביא רבא ראיה ממשנתנו שאמרינן גבי כהן שאנס או פיתה בת ישראל וילדה לו שאוכלת בתרומה, ולא חיישינן שכמו שהפקירה את עצמה לגביו הפקירה נמי לעלמא, וש"מ שהיכא שלא דיימא מעלמא לא חיישינן שמא בא עליה אחר, דוחה אביי שהמשנה מדברת בהיו חבושים בבית אסורים שודאי לא בא עליה אחר.

[4] כן כתבו התוס' דאף דלשון הגמ' דכל היכא דבא עליה כו"ע לא פליגי דבתריה דידיה שדינן, אין הכוונה בכל ענין אלא רק היכא שלא דיימא מעלמא, אבל היכא שדיימא מעלמא אפי' שודאי בא עליה הארוס סובר אביי שכמו שהפקירה עצמה אצלו כך הפקירה אצל עלמא והולד ממזר לרב.

[5] באופן שאין הארוס מודה ששותק או שאינו זוכר או שאינו לפנינו לשאול אותו.

[6] פירשו התוס' (לקמן דף ע. בד"ה אבל), שהכוונה דיימא מיניה שבא עליה ודאי, ואין הכוונה שם רע בלבד כמו בדיימא מעלמא, דאי אפשר לפרש דיימא מיניה שם רע בלחוד, דא"כ איך הביא אביי ראיה מהמשנה גבי אונס ומפתה ששם אנחנו יודעים בודאי שבא עליה - שלכן שדינן בתר דידיה, אלא ודאי גם כאן מיירי בודאי בא עליה.

[7] ומה שהוכיח רבא מהמשנה שאוכלת בתרומה בילדה מהאונס והמפתה וכנ"ל, דשמע מיניה שכיון שדיימא מיניה מהני אפי' היכא שדיימא מעלמא (דאם לא דיימא גם מעלמא פשיטא שאוכלת), דוחה אביי שיש להעמיד את המשנה היכא שלא דיימא כלל לא מיניה ולא מעלמא ולכן אוכלת, אבל אם דיימא מעלמא אינה אוכלת אף שגם דיימא מיניה.