[1] ולאפוקי נמי אם נמסרה לחופה, או שמסרוה לשלוחי הבעל שגם זה הוא כנשואין.

[2] ולא רק במאמרו ממאנת אלא אפי' עשה בה ביאה ג"כ ממאנת ויוצאת ממנו בלא גט. והטעם, דמאמר וביאה שהוא עושה היא יכולה לעקור, משא"כ זיקה ש"רחמנא רמא עלה" - לא מצי עקרה במיאון.

[3] ומועיל מיאונה לאסור אותה על היבם וכדעת עולא.

[4] דכיון שמיאנה רק באחד מהן, אין מיאון מועיל לחצי זיקה, ולכן אין מיאונה כלום.

[5] אכן כל זה שייך לשיטת עולא שיכולה למאן לזיקתו, אולם לשיטת רב אושעיא שאינה יכולה למאן לזיקתו - מותרת גם לו, דלא עוקרת זיקה.

[6] כמו גבי גט, שאם נתן לה יבם אחד גט הרי פסל אותה על כל האחין, כן הדין גבי מיאון כשמיאנה פסלה עצמה על כל האחים.

[7] וחלוקה מבעלת הגט, דבעלת הגט שהיבם פוסל אותה הרי פוגם גם בזיקתה. משא"כ במיאון שהיא אומרת "לא רעינא בך ולא צבינא בך" - בך דוקא איני רוצה אבל ביבם אחר אני כן רוצה ולא נפסלה.

[8] רבין אמר בשם ר' יוחנן מיאנה בזה מותרת לזה, ויש לדון מה ס"ל על מי שמיאנה בו האם נאסרה עליו או לא.

[9] כן דקדקו התוס' (בד"ה מאן), שדוקא רב לא הודה לו אבל רב אושעיא אליבא דאביי כן הודה לו וס"ל שמיאנה בזה מותרת בין לו ובין לאחין.

[10] רבא פירש שלא הודה לו רב אושעיא, היינו משום שרב אושעיא ס"ל שאינה ממאנת לזיקתו כלל, ואילו לר' יוחנן משמע דוקא כשיש שאר אחים רק אז לא מועיל המיאון דאין מיאון לחצי זיקה, אבל אם אין אחים כן מועיל המיאון וכרב אסי.

[11] ס"ל שחולק גם על רב אסי דלרב אסי עכ"פ מותרת לו ואילו לר' יוחנן משמע שדוקא לאחים מותרת אבל לו היא אסורה, וכ"ש שחולק על רב אושעיא דס"ל שבכלל לא ממאנת לזיקתו, דאיהו ס"ל שכן יכולה למאן לזיקתו.

[12] והוקשה לגמ' למה כפלה המשנה לומר שתמאן פעמיים, וכי לא מספיק פעם אחת שתמאן.

[13] מדובר כאן בשני מקרים נפרדים, מקרה אחד כשרוצה להתארס בזה אומרים לה ב"ש שאינה יכולה להתארס עד שגדיל שאז יהיו קידושיה מה"ת ולא תוכל שוב למאן. או שתמאן ותנשא לאלתר ולא תעשה פסק זמן בין אירוסין לנישואין, שלפי ב"ש אי אפשר לנשואות למאן, ולכן יכולה להנשא מיד בעודה קטנה ולא צריכה להמתין.