[1] אכן בסוף דבריהם כתבו תוס' בלשון אחרת של ר"י שאפי' שניהם מודים שלא בעל ואפי' בתוך שלשים צריכה גט.

[2] כן דקדקו התוס' דהא דצריך גט באמר "בעלתי" והיא אמרה "לא נבעלתי" הוא דוקא אחר שלשים שמסייע אותו חזקה, אבל קודם שלשים היא נאמנת ואינה צריכה גט, אבל כופים אותו שיחלוץ כיון שהוא תוך שלשים. אכן לפי מה שחזרו בסוף דבריהם לומר שבכל ענין צריך גט אפי' כששניהם מודים שלא נבעלה, כ"ש כאן שצריך גט כשאומר הוא שבעל.

[3] דכיון שמודה לה שלא בעל, כופין אותו לחלוץ.

[4] כן נקטו התוס' בתחילה, אכן בהמשך דבריהם פירשו באופן שאפי' שניהם מודים צריכה גט.

[5] דכיון שאמר "בעלתי" והחזקה מסייעת אותו לכן אי אפשר לכפותו לחלוץ, וגט צריך. ואם אמר מתחילה "בעלתי" ואח"כ חזר בו והודה לדבריה ואמר שלא בעל, ג"כ צריך גט, כיון שמתחילה אמר "בעלתי" וגם מסייע לזה החזקה שאין אדם מעמיד את עצמו מלבעול ל' יום. אלא שבכה"ג כיון שהודה לבסוף שלא בעל כופין אותו לחלוץ.

[6] דכיון שעברו ל' יום חזקה שאין מעמיד את עצמו מלבעול, וכיון שאומרת שנבעלה יוצאת בגט בלי חליצה.

[7] דלא צריך את דעתה בשביל הגירושין.

[8] שלא ינהגו בה מנהג הפקר, ולקמן בגמ' (דף קיג:) מוקים לה ביכולה לשמור את גיטה, אבל אם אינה יכולה לשמור את גיטה אינה מתגרשת אפי' מדאורייתא.