[1] והיינו אליבא דר' שמעון בן אלעזר דיש לפרה שיעור, דכבר נתבאר לעיל (דף מא:) שרב יוסף נקט שלשון של פרה אין לה כלל שיעור, והיינו כשיטת רבי וכפי שתירץ רבא.

[2] רב דימי בשם ר' יוחנן בריש הסוגיא אמר ששמע ג' לשונות - אחד עשרה זוז ואחד שני סלעים ואחד שקל, ואין לו לפרש, ושוב אמר ר' יוחנן שפליגי בלשון של פרה ר' שמעון בן חלפתא ורבנן חד אמר משקל עשרה זו ואחד אמר משקל שקל.

[3] כתיב במעשה הפרה (במדבר יט:ג) "וּנְתַתֶּם אֹתָהּ אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וגו' וְשָׁחַט אֹתָהּ לְפָנָיו" - וכיון דכתיב "אלעזר" ש"מ דבעינן כהן, וכתיב בפרה (שם:ב) "זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה" - "חוקה" לעיכובא.

[4] פי', אף דכתיב ג"כ בפרו של אהרן (ויקרא טז:ו) "וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ" - וש"מ דבעינן כהן, וכתיב ביה (שם:לד) "וְהָיְתָה זֹּאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם", בכל אופן לא קאי על השחיטה שאינה עבודה. [והטעם ששחיטה אינה עבודה, הביאו תוס' (בד"ה שחיטה) דרש"י מפרש בכל מקום משום שאינה כשרה בזר, והקשו על זה. והם פירשו, משום שנוהגת גם בחולין, ועוד דלא בעינן שיהיה השוחט בפנים]. והקשתה הגמ', א"כ גם גבי פרה נימא דשחיטה לאו עבודה היא, ותירצה, דכיון שפרה היא קדשי בדק הבית - לא שייך בה חילוק עבודות, וכולן שוות בה, ואם אחת מהן צריכה כהן ש"מ שכולם צריכות כהן.

[5] ודייקינן שיהיה אפי' זר שוחט ואלעזר רואה.

[6] והקשתה הגמ' "מה ראית" לרבות מ"תורת" את אלו, ולמעט מ"וזאת" את אלו. ותירצה, שאנו לומדים דוקא את העבודות שהם דומיא דהזאה - דבהזאה מצינו לפסול להדיא בלילה, ולכך דוקא עבודות שדומות להזאה שפסולות באשה - לומדים ג"כ שיהיו פסולות בלילה, אבל עבודות שאינן דומות להזאה דכשרות באשה (ומשום שלא כתוב בהם אלעזר או כהן), ה"ה שכשרות בלילה דלא לומדים אותם מהזאה.

[7] בסוגיין אמר עולא על כל פסוקי פרה אדומה שיש מהם "משמע מוציא מיד משמע" (פי', שדין הנשמע מפסוק אחד כגון שבעבודה פלונית האמורה בפסוק זה צריך דוקא סגן, בפסוק אח"כ בעבודה אחרת יש משמעות להוציא ממנו, ומשמע ממנו שאין צריך בזו העבודה אחרת סגן). "ומשמע ממילא" (פי', שיש דינים שהשמיע אותנו הפסוק באיזה עבודה, וממילא משמעותם נכונה גם בעבודות הנזכרות בפסוק הבא). והפסוק הראשון שנדרש הוא (במדבר יט:ג) "וּנְתַתֶּם אֹתָהּ אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן" - ודרשינן "אותה" לאלעזר (שהוא סגן) ולא לדורות לאלעזר.

[8] ואסור לשחוט שתים, מב' טעמים: א) משום שכל מלאכה הנעשית עמה פוסלת אותה, וא"כ גם מלאכה של פרה אחת פוסלת אותה. ב) דדרשינן "ושחט אותה" - שלא ישחוט אחרת עמה.

[9] דהוא דריש טעמיה דקרא, ומפרש שדוקא שחורה או אדומה אחרת יש למעט מהפסוק "אותה" - אותה לבדה, ולכן אינו ממעט לחמורה.