[1] מה שהוא מעשר ראשון אינו יכול לשתותו, ואף שמעשר ראשון מותר לזרים, או לר"מ שאסור לזרים ומותר ללוים, מ"מ זה דוקא היכא שיכול להפריש עליו את התרומת מעשר שבו, והיינו דוקא בדמאי שכשקרא עליו שם מאתמול שמפרישו אפי' בשבת. אולם גבי הלוקח מבין הכותים שחשוב ודאי ואי אפשר לו להפריש את התרומת מעשר בשבת, הרי שהמעשר ראשון אסור בשתיה, ואם ישתה אותו יתברר ששתה טבלים למפרע.

[2] דכיון שמיירי בערב שבת בין השמשות, שאז אין מעשרים את הודאי רק את הדמאי, וקביעת מקום הוא כהפרשה.

[3] ומה שכתוב מיחל, לפי פירוש זה הכוונה שמתחיל לשתות מיד. או שגורסים "מיהל" היינו שמערב את היין במים ושותה. וזה דלא כפירש"י שפירש "מיחל" כפשוטו שמחלל את המעשר שני על המעות.

[4] באופן זה אין כאן נידון של ברירה, דכבר בשעת קניית העירוב היה ברור הדבר איזה עירוב קונה לו - דהיינו העירוב שנתן במזרח או במערב, ורק הוא לא ידע איזה עירוב קנה, וחסר רק בגילוי מילתא - ולא בדין ברירה. [דדוקא בכה"ג שלא בא עדיין החכם, שתלה בדעת החכם לאיזה צד שיבוא, דלא הוברר עדיין עד למחר - בזה שייך ברירה, אבל אם כבר הוברר רק שהוא אינו יודע - אין זה דין של ברירה והוא רק גילוי מילתא].