[1] ר' יוחנן מפרש שבזו - דהיינו ברפואת הטלת סם - מודים חכמים לר' מתיא, ורק חולקים אתו ברפואה אחרת - של אכילת חצר כבד מכלב שוטה.

[2] הסתפקה הגמ' האם מודים חכמים לר' מתיא ברפואה זו או לא, ולבסוף הסיקה שהם רק מודים לו ברפואה של הטלת סם לפה, אבל לא מודים ברפואות האחרות כגון להקיז דם לסרונכי.

[3] דכיון שהישראל שנמצא כאן הוא במקום קביעותו, ודין הקבוע להיות כמחצה על מחצה, והוי כספק נפשות רגיל להקל, ולא צריך בזה את החידוש "שלא הלכו בפיקוח נפש אחר הרוב".

[4] ביארו התוס' (בד"ה הא), שודאי לא מיירי שנשארו כולם בחצר האחרת, דבזה אין נפ"מ בין חצר ראשונה לשניה, אלא מיירי שיצאו מהחצר האחרת כולם מלבד אחד שנשאר שם ועליו נפלה המפולת, ויש ספק אם הוא ישראל או כותי.

[5] בכה"ג זו שלא פרשו מהחצר הראשונה לחצר השניה אלא מקצתם, הרי שלא הוחזק הישראל בחצר השניה - אז כן הולכים אחר הרוב, ואמרינן שנפלה המפולת על אחד מהכותים.