-------------------------------------------------

[1] אולם מהמשך הסוגיות משמע שמחלוקת רבי וראב"ש גבי קידוש היא אותה מחלוקת לענין מי כיור אם נפסלים בלינה.

[2] והוא זמן קרות הגבר, שאז תורמים את הדשן.

[3] דכיון שכל פסול לינה כאן הוא רק מדרבנן - דהא אין המים בעין שיפסלו שכבר נתייבשו מידי ורגלי הכהן, ורק משום שלא יבואו לזלזל בלינה גזרו בזה. וא"כ כאן שמקדש בתחילת עבודות של היום הוי כמו שקידש ביום ממש, ולא יבואו לזלזל בקידוש. ולפי"ז מה שאמר ר' יוחנן שבכהאי גוונא אין צריך לשוב ולקדש - הוי גם אליבא דרבי.

[4] הנה מלשון הגמ' שאמרה: יציאה מהו שתועיל בקידוש, את"ל לינה לא פסלה וכו', משמע שלמ"ד לינה פסלה אין ספק שצריך לחזור ולקדש. אלא שכתבו האחרונים שכל זה לשיטת רש"י שסובר שהספק האם דנים ליציאה לענין קידוש כדרך שדנים לפסול יוצא שבכל הקדשים, ולפי"ז למ"ד לינה מועלת בקידוש וסובר שחלה הלינה על המי כיור שבידיו אף שנתייבשו - ודאי שיפסל הקידוש ביוצא, וכל הספק הוא למ"ד דלא מהני לינה, האם פוסל משום הסח דעת או לא.

[5] דכיון שלשיטתם אין כאן פסול יוצא, אלא רק ספק של הסח דעת, א"כ זה שייך גם למ"ד דיש פסול לינה בקידוש - דאולי כאן כשר ולא הוי הסח דעת, ולשון את"ל וכו' לאו דוקא.

[6] כגון בפיגול ונותר שמטמאים רק את הידים.