-------------------------------------------------

[1] בגמ' אמרינן: בשני מקומות קדשים נאכלים, ומאי בשני מקומות, קודם שיעמידו לויים את המשכן ולאחר שיפרקו הלויים את המשכן. ומבואר, שקודם שיעמידו את המשכן ג"כ כשר, ופירש"י דזה לאו דוקא, דהא הסדר הוא שקודם מקימים את קרשי המשכן ואח"כ את המזבח. [ושני המקומות הם: א', כשהמשכן בנוי במקומו, ב', לאחר שפרקו את הקרשים ובאו לנסוע והמזבח עדיין במקומו]. אולם סיים רש"י, דאם נאמר שהגריסא בדוקא, צ"ל שמיירי ששינו הלויים את סדר ההקמה והקימו קודם את המזבח, ומה דאמרינן ששלמים ששחטן קודם שיעמידו לויים את המשכון פסולים, זה דוקא בשלמים - ולא ילפינן שאר קדשים מהם.

[2] תוס' הוכיחו שאין חילוק בין שלמים לבין שאר קרבנות, דהא הוקשו להדדי, וכן הוכיחו שהפסול בשלמים הוא פסול דאורייתא, ולכך פשוט שכל הקרבנות פסולים באופן זה.

[3] והוכיחו תוס' ממסקנת הסוגיא במנחות, שמעת שפרקו את הקלעים נפסל הבשר ביוצא.

[4] אמר רב הונא: מזבח של שילה של אבנים היה, וכן אמר ר' אליעזר בן יעקב בברייתא, וכן אמר גם רב נתן, והוסיף: שהיה נחושת חלולה מלאה אבנים, (ועי' שטמ"ק אות ו' שגם המזבח של משה היה עשוי כן).

[5] רב אחא בר אמי הביא ברייתא דסדר עולם שאש שירדה מן השמים בימי משה לא נסתלקה עד שלמה, ומבואר שלא עשו א"כ מזבח חדא, אלא הקריבו על המזבח של משה כל אותו הזמן עד ששלמה בנה מזבח חדש בבית עולמים.

[6] רב נחמן תירץ שאין מחלוקת בין התנאים, ובאמת שעשו מזבח חדש של אבנים, אולם גם המזבח של משה היה קיים שם והאש היתה עליו, והיתה האש קופצת מהמזבח של משה למזבח החדש כדי לאכול הקרבנות שם, ולרב פפא ממש היתה האש עוברת כל הזמן ממזבח למזבח, דהיינו כשהיתה צריכה לאכול קרבנות היתה עוברת למזבח אבנים וחוזרת שוב למזבח של משה.