-------------------------------------------------

[1] ומבואר בגמ' שרבן גלמיאל היה שותה בדרדורין ורובקאות של עכו"ם שיין של ישראל היה כנוס שם, וא"כ ודאי שהוא חולק על רשב"ג בשם ר' יהושע בן קפוסאי שאסר אותם בהנאה.

[2] עי' בריטב"א שביאר את קושיית הגמ': ומ"ש קנקנים וכו' - דהרי מעשים בכל יום שאנו קונים קנקנים של עכו"ם ונותנים בהם כל דבר ולא אוסרים אותם אלא ליין, ע"כ. ומבואר עכ"פ שליין אסורים.

[3] בגמ' איבעיא לה מהו לסמוך בהן כרעי המטה - רוצה בקיומו ע"י דבר אחר אסור או מותר, ואמרה שנחלקו בזה ר' יוחנן ור' אלעזר.

[4] ומבואר בגמ' שהוא רק משום גזירה שמא יבקע נודו ויטלנו ויתפרנו על גבי נודו, ויתן העור הזה בלוע ביין נסך טעם ביין של הישראל. [וגזירה זו לא שייכת בחרס שא"א לתופרו]. אמנם רבן גמליאל ששתה מדרדורין ורובקאות, כל שכן שמתיר להשתמש בהם לשאר הנאות.

[5] כן משמע מגירסת הגמ' שלפנינו, ועי' בטבלא הבאה.

[6] לפירושים אלו גרסינן בגמ' ולמ"ד רוצה בקיומו ע"י דבר אחר אסור, מאי שנא קנקנים שנוהגים לקנות אותם מן העכו"ם ולהשתמש בהם. ותירצה הגמ' שגם למ"ד שרוצה בקיומו וכו' אסור, הוא רק בחרס הדרייני שיש כאן ממשות של איסור בחרס בעצמו, דראוי לשרותו במים, משא"כ בקנקנים שליתיה לאיסורא בעיניה כי כל איסורו הוא רק מחמת מה שבלוע בו ולכך לכו"ע מותר בהנאה. [אולם לתת בהם דבר לח פסק ר"ת שאסור].

[7] אולם בתקרובת שהיא כעין פנים, כגון: זיבוח, ניסוך וקיטור, לכו"ע ילפינן ממת, וכמו שמת אסור בהנאה גם התקרובת אסורה.

[8] ר"י מפרש שכל מחלוקת ריב"ב ורבנן היא רק לענין טומאה, האם הוקש למת גם לענין לטמא באהל, או שמטמאת רק במגע ומשא, אולם לענין איסור אכילה והנאה כל סוגי התקרובת הוקשו למת לכו"ע לענין איסור.

[9] אמנם מבואר לקמן בדף ל"ג ע"א, דמ"ש הבאים מותרים, הוא דוקא כשבאו כל אחד לחוד, אבל אם באו חבורה יחד אסורים, דשמא דעתן לחזור [וחשובים עדיין כהולכים לתרפות].