[1] היות שבאים גם אנשים מערים אחרות ליום השוק, ויש לומר שהם מוכרים להם. וכתבו תד"ה מעלמא, שה"ה נמי אם היו באים מחוץ לעיר מלוי בריבית הרוצים להלוות לסוחרים נוכרים הבאים ג"כ ממקום אחר, שאין בני העיר מעכבים עליהם לומר שהם רוצים להלוות, אולם להלוות לבני המקום או להסתובב להלוות בבתי העיר יכולים לעכב.

[2] ראה רש"י ד"ה מהו, שפירש האיבעיא שבכאן על סל נצרים שלם האם חשיב כמעוכל ויהיה ככלי גללים שלא יקבל עוד טומאה. והטעם שלא פירש לענין אם נטהר מטומאה ישנה, הוא משום דבסוגיא דמנחות דף ס"ט סע"א מבואר שלא נטהר, היות דכל הכלים יורדים לידי טומאה במחשבה ואין עולים אלא בשינוי מעשה, וכאן לא היה שינוי [וע"ע היטב ברשב"א ובריטב"א].

[3] אולם זו האיבעיא במנחות ולא כאן, וכנ"ל.

[4] בתד"ה פיל הביא את הסוגיא במנחות הנ"ל, וס"ל לתוס' שכמו שאין עולה מטומאה ישנה ע"י העיכול, כך אינו נהפך להיות ככלי גללים שלא לקבל טומאה חדשה. ולכך העמידו את האיבעיא גם כאן דוקא בבלע הוצין.

[5] ולשיטתם זו האיבעיא בין כאן ובין במנחות.

[6] כן כתבו תד"ה אבל בשם ר"ת, דבית הוא כגינה, או שעכ"פ אינו כחצר.

[7] הנה ר"י בתוס' הנ"ל העמיד משנתינו דוקא בעיר חדשה ולכך אינו סומך, אבל בעיר ישנה ס"ל דאיה"נ שסומך.

[8] אולם אם רוצה לבנות משתי רוחות שני כתלים, וכגון שכותל חבירו שעם החלון משוך ממזרח למערב ורוצה לבנות ב' כתלים מצפון לדרום משני צידי החלון, אף שבונה מן הצד לא סגי להרחיק כמלוא רוחב החלון [טפח], אלא צריך להרחיק בין ב' הכתלים החדשים שבונה ד' אמות כדי שלא יאפיל על החלון, [דגם במקרה זה מיירי מתניתין - תד"ה והא].

[9] וכדי שלא יאפיל, אף שלא שייך חשש הצצדה דאינו יכול לעמוד על כותל מדרון.

[10] וטעם הרחקה זו כדי שלא יציץ וגם שלא יאפיל.

[11] ראה רש"י ד"ה והלא מציץ, שפירש דכיון שסמוך הוא [דהרי הכותל מן הצד מגיע עד כותל חבירו], אע"פ שהוא מגביהו [מחלון חבירו, אפי' יותר מד"א], יכול להציץ. וכן כתבו ג"כ בתד"ה במדיר, והוסיפו שכיון שהכותל שמן הצד ארוך, כשיעמוד בצידו הרחוק וישחה יוכל להציץ גם אם גבוה יותר מד"א.