[1] פי' שכל אותו באגא זרעו באותו זמן וכולם נתקלקלו אף שזרעו בזרעים אחרים, וע"כ משום שלא זרעו בזמן הנכון.

[2] הנה תי' ב' שבתוס' מעמיד משנתינו באופן שנתברר למפרע שלא היו ראויים הזרעים לזריעה, משמע דאל"כ תמיד יכו לטעון מוכר הזרעים שהקלקול היה בגלל שלא זרעם בזמן המתאים, וכמו שאמרו בהמקבל.

[3] כגון בסוגין שהלוקח לוקח גם לחרישה וגם לשחיטה, וא"כ אין אנחנו יכולים למר מה היתה דעתו, וכיון שיש לנו ספק לכו"ע אזלינן בתר הדמים.

[4] כן ביארו התוס' בסוגין בד"ה וליחזי, דכיון שכאן יש רוב שוורים לרדיא, א"כ אף שהמוכר מוחזק בדמים, הלא הרוב הוא נגד החזקה, ולכך לכו"ע אזלינן בתר הודעת דמים.

[5] וכגון בסוגיא דלעיל [דף ע"ז ע"ב] שאפשר לומר לך שאתה מאלה שקוראים לבקר בקר, וכשאמרת צמד התכוונת רק לצמד ולא גם לבקר.

[6] עי' בתוס' שביארו שבסוגיא דלעיל כיון שאין רוב שמנגד לחזקת הדמים שביד המוכר, ואדרבה עוד יש גרסאות שגורסים דרובא קרו לצמד צמד וכו' והרוב מסייע לחזקה, לכך לרבנן לא אזלינן בתר הדמים.

[7] אולם אין לזה המוכר את המעות שקיבל על השור הזה בעצמו, דא"כ לכו"ע צריך ליתן לו את אלו המעות.

[8] סברת התוס' לחלק בין מכר לבע"ח, דבע"ח כיון שעיקר הלואתו היא כדי לקבל בחזרה כסף, אם יש לו מעות לא יכול לדחותו, משא"כ במקח טעות.

[9] ס"ל לרבינו חיים כ"ץ דאינו עדיף מנזיקין, שאף שמה"ת דינם בעידית בכו"א אמרינן בהם דכל מילי מיטב, כ"ש בחוב שהוא רק בינונית שיכול ליתן לו דברים אחרים חוץ ממעות.

[10] הנה שמואל לא הולך אחר רוב נשים בתולות נשאות, ולכך ברוב זה לבד לא סגי אף שיש קול ואין סתירה לרוב, והוי רוב גמור, בכו"א לשיטתו לא מוציאים ממון ע"פ רוב, ולכך צריך לגילוי מלתא הזה.

[11] כתבו תוס' דאף שאתרע לה רובא דרוב נשים נשאות בתולות כיון שאין לה קול, מ"מ רוב זה דרוב נשים בתלות נשאות הוא רוב שעדיף מרוב נשים שנשאות בתולות יש להן קול, וכיון שיש גילוי מלתא שהיתה בתולה סגי בזה להכריע.