[1] דס"ל לר' נתן שקדושין לאו לטיבועין ניתנו, ולכך תלוי במנהג המקומות.

[2] דס"ל שקידושין לטיבועין ניתנו, ואף שאמר ר' יהודה הנשיא שמקום שנהגו לחזיר מחזירין, ואיך נאמר בשיטתו שקדושין לטיבועין ניתנו ולא חוזרים. תרצה הגמ', דה"ק: וסבלונות ודאי מקום שנהגו להחזיר מחזירין - ר"ל שבקדושין אני חולק עליך שאינו תלוי במנהג היות שקדושין לטיבועין ניתנו, אולם בסבלונות אני מודה לך שכן תלוי במנהג.

[3] ומתוך כך הביא ר"ת ראיה מסוגיין דאין הלכה כלישנא קמא דמכות אלא כלישנא בתרא.

[4] ס"ל שגם הלישנא קמא מודה בשושבינות שלא תשמט אותה שביעית, דאינה דומה למלוה, היות שבכלל לא בטוח שהשושבינות תגבה, מחמת כמה תנאים שיש בה כדלקמן בסוגיא, ולכך אינו בכלל לא יגוש.

[5] הנה נחלקו בסוגיין רבי זירא ורבא, האם להסתכל על ההתאמצות שיש בשעת הלימוד, או על התוצאה, דר' זירא קורא לבעל גמרא כל ימי עני רעים, משום שממית עצמו לכוין את ההלכה ולתרץ את הסוגיות, ובעל משנה שלא מתאמץ כ"כ אמר עליו טוב לב משתה תמיד.

[6] אולם רבא מסתכל על התוצאה, ובעל גמרא יכול לפסוק את ההלכה והכל ברור לו לכך נקרא טוב לב משתה תמיד, משא"כ בעל משנה שאינו יכול להורות כלום ממשתנו, וגם עצוב לו כשסותרות לכאורה המשניות ולא יודע לתרצן.