[1] אכן אמר רבא דבעלי קנים ועלי גפנים אפי' שהם מכונסים בערימה - אין להם דין של מכונסים דכיון שאם תבוא רוח היא מפזרת אותם, אינו סומך עליהם והם מוקצה. אולם אם הניח עליהם איזה כלי שמכביד אותם, סמכא דעתיה ומותר.

[2] והוא מקום מחוץ לעיר ומוקף גדר סביב ומשתמר.

[3] דהן משתמרים שם, ולכך אפי' אם לא גילה דעתו מעיו"ט דלא עשה מעשה לכנסם ג"כ מהני.

[4] בדין זה הסתפקה הגמ' האם ר' יהודה שתלה את דבריו בסמוך לעיר מדבר בכה"ג שיש לו פותחת אבל באין לו פותחת גם בסמוך לעיר אסור, או שר' יהודה ס"ל שכל שהוא סמוך לעיר מותר בכל גוונא בין יש לו פותחת ובין אין לו. וכן הסתפקה בדעת ר' יוסי, האם ס"ל שהכל תלוי אם יש לו פותחת או אין, ואם אין לו פותחת אסור אפי' בסמוך לעיר, או דס"ל לר' יוסי תרתי לקולא דבין סמוך לעיר ואין לו פותחת מותר ובין אם יש לו פותחת אפי' אינו סמוך לעיר מותר. והסיקה הגמ' לפירש"י, שר' יוסי בא לומר תרתי לקולא וכנגד זה ר' יהודה אית ליה חומרא בכה"ג שנמצא חוץ לעיר - דאז אפי' אם יש לו מנעול לא מהני. אולם בכה"ג שהוא סמוך לעיר אפי' אם אין לו מנעול מותר.

[5] ס"ל דר' יהודה תרתי לחומרא קאמר ובעי גם שיהיה סמוך לעיר וגם שיפתח בפותחת.

[6] היינו קורות הסדורות ע"ג קרקע ומוכנות לבניה - והן מוקצה מחמת חסרון כיס.

[7] כל אלו כלים מיוחדים לאמני עץ, ולכן אסור לבקע בהם ביו"ט.

[8] לפירש"י בין בקופיץ ובין בקרדום אם יש לו צד זכרי - הצר - מבקעים בו, ובצד הנקבי - הרחב - אין מבקעים בו. וכתבו התוס' (בד"ה אבל), דכיון שאין אנו בקיאים בקרדומים היאך הן נעשים לכן יש לנו לאסור לבקע עצים רק ביד.

[9] דהיינו בית שעשוי מערימה של לבנים - שהאבנים רק מונחות זו על גבי זו בלא טיט שיחברם.

[10] ולא אמרינן שהפירות הם מוקצים מחמת איסור - אף דס"ל לת"ק שאסור לפחות בידים, והטעם דכיון שאין איסור הפחיתה מה"ת - דמיירי באוירא דליבני, לכן אינם מוקצה. אכן לסתור לכתחילה אסור לדעת ת"ק, או משום סתירת אהל עראי או שיש בזה טירחא יתירה. [ותוס' (ד"ה נפחת) פירשו, דמשנתנו אליבא דר"ש].

[11] אכן בשבת מבואר שאסור בכל ענין, דדוקא ביו"ט שהותרה מלאכת אוכל נפש הותר גם טלטול מוקצה אבל לא בשבת.

[12] ואין זה קשר של קיימא כיון שלהתיר תמיד הוא עשוי.

[13] בדף ל' ע"א. הנה בתחילה סברה הגמ' לומר שזו דעת רבנן דפליגי אר"מ במשנתנו ודחתה דיש ברייתא מפורשת לא כן, דתניא "מודים חכמים לר"מ בחותמות שבקרקע וכו' ביו"ט מתיר ומפקיע וחותך. ולכן תירצה הגמ' שדעת שמואל האוסר להפקיע ולחתוך בחותמות שבקרקע אפי' ביו"ט, היא כתנא דברייתא אחרת שאמרה להדיא שאחד שבת ואחד יו"ט אסור להפקיע ולחתוך לחותמות שבקרקע.

[14] בהו"א סברה הגמ' שהאיסור הוא משום מלאכת סותר מה"ת כיון שהוא מחובר לקרקע, אכן למסקנא ביארה הגמ' שהוא אסור מדרבנן.

[15] פי', דכן מצאנו דעת ר"מ במשנתנו שמתיר ביו"ט לפחות לכתחילה את אבני הבית כדי להגיע לפירות.

[16] ואמרה הגמ' שזו דעת ר' נחמיה שמחמיר במוקצה שאין כלי ניטל אלא לצורך דבר הניטל. וע' בטבלא שבעמוד הבא.