[1] ואין זה קשר של קיימא כיון שלהתיר תמיד הוא עשוי.

[2] ואף שאין כאן איסור סותר כיון שזה בכלי, מ"מ אסור ליטול כלי כדי להפקיע או לחתוך את החבל, דאין כלי ניטל אלא לצורך תשמישו הרגיל בו, ולא לתשמיש אחר. ואה"נ דלתנא הזה אם יכול להפקיע ולחתוך בידו מותר.

[3] ס"ל דשאני שבות שבת משבות יו"ט, וביו"ט מקל הוא. והתנא החולק ס"ל שאין חילוק בזה בין שבת ליו"ט והכל אסור.

[4] דהיינו צלחות של בני כפרים שהיו משתמשים בצלחותיהם מיד כשקיבלו צורתן כדיסק עגול, ולא היו מחכים שיחקקו אותם ולא שיצרפו אותן בכבשן.

[5] גבי אהל המת כתיב "וכל כלי פתוח" - ובעינן שיהיה דוקא כלי עם בית קיבול, ואלו אין להם.

[6] בזב התחדש שמטמא כלי חרס בהיסט, וכיון שטומאת היסט באה מבחוץ לא צריך שיהיה לו תוך, אלא העיקר שנקראים כלי, וסובר ת"ק דכיון שמשתמים בהן כך - לכן מקבלים טומאה מדבר הראוי לטמאן. אכן ר"ת בתוס' (בד"ה אלפסין) פירש, שיש להן תוך אלא שמכוסות למעלה ועומדות להפתח ואותן של כפרים אין מקפידין ואוכלים עליהם קודם שיפתחו, ובאהל המת טהורות מכיון שהם ככלי חרס שיש לו צמיד פתיל, אולם בהיסט הזב גם כלי סתום נטמא.

[7] ס"ל דלא מיקרו כלי, כיון שאפי' לא נגמרה מלאכת חקיקתן.

[8] כך תני רב יוסף קמיה דרב נחמן שאם אי אפשר לאפות אא"כ גורפו מותר, ופירש"י כר' יהודה דס"ל דמכשירי אוכל נפש מותר. וכן הורה ר' חייא לאשתו כשנפל לה אריח בתוך התנור לגורפו, וכן אמר רבא לשמשו.