ברכות דף כב. א

מה דין בעל קרי בדברי תורה כדלהלן?

לקרות
תנ"ך
לשנות משנה שרגיל בה

לפרש

טעמי משנה

לשנות גמרא / מדרש שרגיל בו לפרש טעמי גמרא / מדרש
לת"ק אסור אסור אסור אסור אסור
לר' יוסי אסור מותר אסור אסור אסור
לר' יונתן [1] אסור מותר מותר מותר אסור

לר' נתן

בן אבישלום

אסור מותר מותר מותר מותר
(בלא אזכרות)
לר"י הסנדלר [2] אסור אסור אסור אסור אסור [3]
לריב"ב [4] מותר מותר מותר מותר מותר

הטובל במקומות דלהלן, האם עולה לו טבילה לתקנת עזרא?

במקואות במרחצאות - שאובים
לשמעתי שמקילים בה, לרב הונא עלתה לו עלתה לו
לשמעתי שמחמירים בה, לרב חסדא, לרב אדא ב"א עלתה לו לא עלתה לו

מתי צריך דוקא טבילה במ' סאה ומתי מהני ט' קבין?

בריא חולה
המרגיל לאונסו המרגיל לאונסו
לר"ע
ור' יהודה גלוסטרא
מ' סאה לרב יוסף: מ' סאה [5]
לאביי ורבא: ט' קבין [6]
מ' סאה ט' קבין
לרב אסי מ' סאה ט' קבין ט' קבין פטור מכלום
לרבא מ' סאה ט' קבין מ' סאה פטור מכלום

ברכות דף כב: א

לאומראים דלהלן מה תיקן עזרא ומה נתקן אח"כ?

בריא חולה
המרגיל - מ' סאה לאונסו - ט' קבין המרגיל לאונסו
לאביי תיקן עזרא פליגי אמוראי כדלעיל
לרבא תיקן עזרא תיקנו רבנן פליגי אמוראי כדלעיל

בעל קרי שנתנו עליו ט' קבין מים טהור, האם מהני?

ללמוד לעצמו ללמד לאחרים
לרבנן מהני בבריא וחולה המרגיל: לא מהני - וצריך מ' סאה
בחולה
לאונסו
חד אמר: מהני
וחד אמר: לא מהני
לר' יהודה לא מהני - וצריך מ' סאה

האם כשצריך בעל קרי טבילה במ' סאה מהני בשאובים לתנאים דלהלן?

בקרקע בכלים
לרבנן לא מהני שאובים - וצריך דוקא מקוה
לר' יהודה מהני חד אמר: מהני
וחד אמר: לא מהני

היה מתפלל או קורא בתורה ונזכר שהוא בעל קרי מה הדין?

בתפלה היה קורא בתורה
לתנא קמא לא יפסיק אלא יקצר אינו מפסיק אלא מגמגם
לר' מאיר ---- אינו רשאי לקרוא בתורה יותר מג' פסוקים

היה מתפלל ומצא צואה כנגדו מה הדין? [תוד"ה אע"פ].

מה דין תפלתו שהתפלל? מה צריך לעשות עכשיו?
לרבה אע"פ שחטא - תפלתו תפלה אינו חוזר ומתפלל
לרבא תפלתו תועבה לסתמא דתוס' אינו חוזר ומתפלל
לר"י בתוס' חוזר ומתפלל
-------------------------------------------------

[1] והכי ס"ל לר' אלעאי אמר ר' אחא בר' יעקב לקמן שמציע את המשנה ואינו מציע את הגמרא, והכי ס"ל נמי לר"מ.

[2] וכן נראה דס"ל לר' יהודה, דלא התיר אלא רק בפרק דרך ארץ ובברכות שעשו אותם כהלכות דרך ארץ. ומ"מ אע"פ שמיקל היה ר' יהודה על אחרים, היה מחמיר על עצמו אפי' לא לשנות בפרק דרך ארץ בלא טבילה.

[3] ולסתמא דגמ' עכ"פ מותר לו להכנס לבית המדרש ולהיות דומם שם. ואמרי לה ס"ל שאפי' אסור לו להכנס לבית המדרש כל עיקר.

[4] ס"ל דאין דברי תורה מקבלים טומאה כלל. ובדעת ר' יהודה בן גמליאל בשם ר' חנינא בן גמליאל נחלקו ב' לשונות בגמ', יש אומרים דזה וזה אסור וא"כ ס"ל כר' יוחנן הסנדלר, ויש אומרים דזה וזה מותר וא"כ ס"ל כר' יהודה בן בתירא.

[5] ע' רש"י בד"ה אתבר חצביה, שפירש דאינו צריך לנו דחולה לאונסו לא שכיח. מפורש דאינו ראוי אלא לחולה לאונסו, אבל בריא לאונסו לפי דעת רב יוסף בעי ט' קבין.

[6] כן מפורש בדברי אביי ורבא לקמן בעמוד ב'.

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף