[1] באופן זה אמר רב אשי דלכו"ע חוזר לראש. והקשו התוס' (בד"ה אלא, לעיל דף כב:), דהא אפי' אם שהה לגמור את הכל מצינו בכמה מקומות שאין חוזר לראש, וכדאיתא בר"ה (דף לד:) גבי שמע ט' תקיעות בט' תקיעות ביום יצא, הגם שיש זמן לגמור את כולם, וכן לענין מקרא מגילה פסקו שאפי' אם שהה לגמור את כולה אינו חוזר לראש. ותירצו בשם השר מקוצי, דיש לחלק בין היכא שבשעת ההפסקה לא היה ראוי לקרות או להתפלל שבזה י"ל דהוי הפסק עם שהה כדי לגמור את כולה, לבין היכא שאם היה רוצה לתקוע היה תוקע, שבזה אין שיהוי הזמן חשוב להפסק.

[2] דגברא דיחוי הוא, ופירש"י בטעם הדבר משום שהתפלל כשהוא צריך לנקביו - ולכן מה שהתפלל אינה תפלה וצריך לחזור לראש.

[3] ס"ל שחשיבא תפלה ראויה מה שהתפלל קודם השתיתה של המי רגלים, ולכן אם לא שהה כדי לגמור את כולה - חוזר למקום שפסק.

[4] ע' ברשב"א ובריטב"א שהנידון כאן כשבא להפנות גדולים, דאז בבית הכסא קבוע איכא תרתי לריעותא ואסור. אולם אם נכנס רק לקטנים, זהו האיבעיא לקמן בנכנס לבית הכסא אפי' קבוע אם צריך לחלוץ את התפילין או לא. אכן דעת הראב"ד (מובא ברשב"א) שאסור להכנס בתפילין מחמת הזוהמא שם אפי' בלי החשש שמא יפנה בהם, והוא גורס באיבעיא לקמן "הנכנס לבית הכסא עראי".

[5] דאחר שנפנה שם עשאו לבית הכסא קבוע.

[6] דמתוך שהוא דוחק עצמו לגדולים - הוא בא לידי קטנים, ולכן צריך באיש לגלות לפניו טפחיים. אולם אשה אינה צריכה לגלות לפניה כלום כדי להפנות קטנים.

[7] ודבר זה אי אפשר ללמוד אותו בתורת ק"ו, דאדרבה אם בית הכסא עראי אסור כ"ש שקבוע אסור. אלא הוא נלמד מסברא, דבבית הכסא עראי - שאינו מקום מיוחד להפנות שם יש לחוש לניצוצות ושיצטרך לשפשפם מעל רגליו, ולכן אסור להכנס עם תפילין בידו. אולם בבית הכסא קבוע שמיוחד להפנות שם ואין ניתזין עליו ניצוצות ולא יצטרך לשפשפם יכול להכנס עם התפילין.

[8] והגם שיש בזיון לתפילין כשנותנם מראשותיו ואשתו אמו, מ"מ כל שעושה לשומרם יותר - עדיף.

[9] מלבד אם יתנם במקום גבוה מעל מראשותיו ג' טפחים או נמוך ג' טפחים.