[1] ודייק הרא"ש מדברי ר"י, שאם אכל פחות מכשיעור בדבר שברכתו מעין שלש מברך עליו בורא נפשות.

[2] דכן משמע מסוגיין שהקשתה הגמ' על ר' יוחנן איך בירך על זית הרי אין בו שיעור כשיוציא את הגרעין תוך כדי אכילתו, ומשמע שאפי' שהיה בריה שלמה מ"מ לא מברך עליו ברכה אחרונה עד שיהיה בו שיעור.

[3] ובסוגיין מיירי שכבר הוציא הגרעין קודם אכילה, שאינו חשוב עתה עוד בריה.

[4] אבל אם היו מב' מינים, כגון של חטים ושל שעורים, תמיד מקדים של חטים ברישא לכו"ע, אפי' היה של החטים פרוסה ושל השעורים שלמה.

[5] וסבר ר' ירמיה בר אבא שממחלוקת התנאים נלמד שגם נחלקו על מה שאמר לעיל מיניה "אבל פרוסה של חטים ושלמה מן השעורים לדברי הכל מברך על הפרוסה של חטים ופוטר את השלמה של שעורים" - ועל זה אמר עתה שהוא תלוי במחלוקת תנאים, דלר' יהודה תורם מן החשוב [לפירש"י הכוונה משום שהחצי בצל גדול יותר. ולתוס' (בד"ה כתנאי) מיירי היכא שהחצי טוב יותר לאכילה], וכן כאן החטים חשובים מן השעורים יתרום מהם. אולם לרבנן שלם עדיף, וא"כ עדיף לברך על פת השעורים. ודחתה הגמ', דלכו"ע חשוב עדיף, וגם כאן יבצע על הפרוסה של חטים שהיא חשובה יותר, וכן הדין בתרומה שכשיש כהן עדיף לתת את החצי החשוב. אלא כשאין כהן ס"ל לרבנן שצריך לתת מן השלם דהוא משתמר.

[6] שנותן לכהן מיד ואינו צריך לשומרו - בזה לכו"ע החשוב עדיף, וככל שהוא יותר גדול הוא חשוב יותר אפי' שאינו שלם.

[7] רש"י לשיטתו ס"ל שבאופן זה נחלקו רב הונא ור' יוחנן, שלרב הונא יש לבצוע דוקא מהגדולה, ולר' יוחנן דוקא מהשלמה, ולכן שייך כאן לצאת ידי שניהם. אולם לר"ת גם רב הונא מודה לר' יוחנן שיכול לבצוע מהשלמה, אלא שס"ל שאם רצה יבצע מהפרוסה הגדולה, וא"כ אם רוצה לצאת ידי שניהם יבצע רק מהשלמה ולא צריך ליתנם יחד פרוסה תוך שלמה.

[8] דבאופן זה הגם שלא נחלקו רב הונא ור' יוחנן (דשניהם ס"ל שיבצע מהפרוסה של חיטים), מ"מ נחלקו בו תנאים, דלרבנן יש לבצוע מהשלמה ולר' יהודה מהפרוסה, וכדי לצאת ידי שניהם יתן הפרוסה תוך השלמה ויבצע משניהם או מהשלמה. [וצ"ב, דלמסקנא הגמ' דחתה לדברי ר' ירמיה בר אבא, ולא מעמידה את הדין הזה במחלוקת תנאים, ולכו"ע מברך על הפרוסה של חטים].