[1] כתב הרשב"א, וז"ל: פי', פת הבאה בכיסנין היה ושלא בסעודה אכל, ולא ברך אחריו - כלומר שלש ברכות - אלא מעין שלש. וכן מתבאר מדברי הרא"ה והריטב"א כאן, וע"ע ברבינו יונה.

[2] ונחלקו רש"י ותוס' בזה, דרש"י (בד"ה אסור מלאכול) פירש עד שיברך ברכת המזון ויחזור ויברך על הבא לפניו, וע' ברא"ה שביאר, דכיון שהוקבע לברכת המזון חייב לברך ברכת המזון תחילה. ומבואר שאפי' שרוצה לברך עתה ברכה ראשונה אסור - עד אחר ברכת המזון. אכן התוס' (בד"ה רבי) הוקשה להם על ר' זירא למה לא בירך ברכה ראשונה, ותירצו שהיה טורח לו וכו'. ומבואר לשיטתם שאם היה רוצה היה יכול לברך ברכה ראשונה ולאכול שוב קודם שיברך ברהמ"ז.

[3] ומיירי בין בברכת המוציא ובין בברכת המזון. - תוד"ה עשרה לקמן בעמוד ב'.

[4] נתבארו בסוגיא ג' זמנים של שתיית היין. וכולם הם בזמן הסעודה, ובאופן זה: "יין שלפני המזון" - היינו יין שלאחר הנטילה קודם שמתחיל לאכול. "יין שבתוך המזון" - היינו היין ששותה תוך כדי אכילתו כדי לשרות אכילה שבמעיו. "יין שלאחר הזמון" - היינו אחר שגמר לאכול, אולם עדיין לא בירך ברכת המזון. אכן כתבו התוס' (בד"ה ורב) שיין שבא אפי' לפני הנטילה - אינו נקרא יין שלפני המזון לענין לפטור יינו שאח"כ, מלבד יין של קידוש והבדלה שבא קודם נטילה שפוטר. וי"א דוקא של קידוש - ד"אין קידוש אלא במקום סעודה" והוי קביעות, אבל של הבדלה אינו פוטר אפי' בהבדיל אחר נטילה.

[5] כגון בשבתות וימים טובים, או בשעה שאדם יוצא מבית המרחץ, או בשעת הקזת דם, (וצדדו התוס' לומר שגם אם קבע עצמו על היין אפי' בימות החול - תוד"ה ורב), בכל האופנים האלה קובע סעודתו על היין, אבל בלא זה צריך לברך על כל כוס וכוס. ואביי, גם ביו"ט היה מברך על כל כוס וכוס, משום שלא קבע את עצמו על היין, וכששתה כוס אחת חשב שלא ישתה יותר, ושוב נמלך לשתות, ולכך היה מברך על כל כוס וכוס.

[6] כתבו התוס', דהגם שבסוגיין מיירי לענין לפטור יין שלאחר המזון, מ"מ כ"ש שפוטר יין שלפני המזון (באופן שקבע עצמו על היין) - ליין שבתוך המזון, דכיון שיין שבתוך הסעודה בא לשרות, כ"ש שיש לו להפטר מיין שלפני הסעודה שבא לשתות שהוא חשוב טפי.

[7] פי', באופן שקבע את עצמו על היין, דאפי' בלאחר המזון שזה לשתות וזה לשתות בעינן לתנאי זה, כ"ש היכא שזה (-שלפני המזון) לשתות וזה (-שבתוך המזון) לשרות.

[8] כתבו התוס' (בד"ה ורב), דכן הלכה. אכן למעשה במנהג דידן אין צריכים לפסק זה, כיון שאין אנחנו מושכים ידינו מהפת כלל, וא"כ אין לנו מציאות של זמן של אחר המזון (-סיום הסעודה וקודם הברכה).