[1] וכן ס"ל לדייני דנהרדעא ולרב חנא בר ביזנא.

[2] ואין החידוש בסתם חוב שגובה אותו מן הלוה, דהרי אפי' מגלימא דעל כתפיה הוא יכול לגבות, אלא החידוש שאם עשה את עבדו אפותיקי ואח"כ מכרו לאחר - יכול המלוה לגבות ממנו, ומשום שכשעושה את עבדו אפותיקי תמורת חוב יש קול לדבר, והיה על הלוקח לדעת להזהר לא לקנות אותו, ואם בכל אופן קנאו הפסידו.

[3] דס"ל דעבדא כמקרקעי דמי, וכמו שגובים מהיתומים קרקעות כך גובים מהם את העבדים. [ודין זה נזהר עולא מלגלותו בפני רב נחמן, שידע שחולק בזה וס"ל דעבדא כמטלטלי].

[4] ס"ל דעבדא כמטלטלי וממילא א"א לגבותו מיתומים - כשם שאין גובים שאר מטלטלין מן היתומין.

[5] דהם ממון גבוה, ורק שניתן לכהן רשות לאכול משולחן גבוה, אבל אין זה ממונו לקדש בו את האשה.

[6] כן חידש רב נחמן בר אבוה בסוגיין שבזמן הבית כיון שהוא עומד להקרבה אין לכהן זכייה בגויה אלא משעת הקטרת האימורים ואילך ולא קודם, ולכן אי אפשר למוכרו תמים חי.

[7] בכור שקרב למזבח - בזיון קדשים הוא למוכרו, דאינו דרך ארץ לעשות סחורה בדבר שקרב ממנו למזבח. וע' הגרע"א מה הדין בכה"ג שעבר ושחט בכור תמים בזמן הזה, וכתב דמסתבר שאסור למוכרו.