[1] ס"ל שאי אפשר לשכבת זרע בלא צחצוחי זיבה.

[2] ומה פכין קטנים שטהורים בזב - מטמא במת, מפץ שמטמא בזב - אינו דין שיטמא במת.

[3] נאמר "בגד ועור" - בשרץ, ונאמר "בגד ועור" - במת, מה בגד ועור האמור בשרץ - מפץ טמא בו, אף בגד ועור האמור במת - מפץ טמא בו. ואומרת הגמ' דזה גז"ש מופנית. אכן כל זה למ"ד שלומדים מדבר ומעמידים אותו במקומו כפי הדינים שלו, ולכן אפשר ללמוד ממפץ בשרץ הטמא טומאת ערב למפץ במת לטומאת שבעה כדין מת. אבל למ"ד ש"דון מינה ומינה" דהיינו שאפשר ללמוד רק מה שיש במלמד דהיינו טומאת ערב, מה איכא למימר. ותירצה הגמ', אמר רבא, אמר קרא "וכבסתם בגדיכם ביום השביעי" - כל טמאות שאתם מטמאין במת לא יהו פחותין משבעה.

[4] הקשו התוס' (בד"ה וקמייתי) מה שייך טומאת ערב, הרי אין למפץ טהרה במקוה. ותירצו שדוקא מפץ של קנים אין לו טהרה, אבל מפץ של עץ יש לו, ולגביו הנידון כאן.

[5] ומקשה הגמ' דנימא דיו, דהרי זב אינו מטמא את המפץ ששוכב עליו אלא טומאת ערב ולא טומאת שבעה. ולכן נדחה הלימוד הזה ולומדים משרץ.

[6] ומה פכין קטנים שטהורים בזב - טמאין בשרץ, מפץ שטמא בזב - אינו דין שיהא טמא בשרץ.