[1] ומיירי באופן שקראו הפועלים בשער, ואמר להו "אין", ובזה נחלקו דאחרים סוברים שפירוש "אין" - היינו תכנסו, ותנא קמא ס"ל ש"אין" פירושו תעמדו במקומכם - וא"כ כניסתם היא שלא ברשות ולכן פטור בעה"ב מכופר.

[2] כגון שחבל התם במועד במאה זוז, ואילו השור מועד חבל בתר רק בשמונים, שיש כאן הפרש של עשרים - משלם התם במותר הזה עשר זוז שהוא חצי נזק. [ויש ראשונים שמפרשים שבכה"ג נזק התם נחשב רק של חמשים - ואדרבה המועד ישלם לתם שלשים, והמקרה שהתם משלם במותר חצי נזק, הוא כגון שהתם חבל במועד במאה, והמועד חבל בתם בארבעים, שאם מחשבים את חצי נזק שעשה התם הוא חמשים והוא יותר עשר ממה שהזיק המועד בתם - ומשלם חצי מזה דהיינו חמש.

[3] פי', ס"ל לר"ע שהדין של שור תם משלם חצי נזק הוא רק בשור שחבל בשור, אבל שור שחבל באדם צריך לשלם נזק שלם, ולכן אם השור חבל באדם במאה זוז, והאדם חבל בשור בשמונים, צריך התם לשלם את מלא ההפרש - דהיינו עשרים. אכן מבואר בגמ' שעכ"פ אינו משלם מעלייה אלא רק מגופו.

[4] דהיינו בכה"ג שהיה שור תם שוה מנה, שנגח שור אחר שוה מאתים ואין הנבילה יפה כלום, שנמצא שהחצי נזק שחייב בו הוא בדיוק כשווי השור הנוגח.

[5] ובענין הקדישו מזיק, מתבאר לקמן בעמוד ב'.

[6] אכן מבואר בתוס' (בד"ה איכא), שאם לבסוף גבאו למ"ד למפרע הוא גובה אה"נ דקדוש, רק כאן מיירי בכה"ג שנתרצה לקבל בסוף מעות.

[7] כלומר במקרה שבו מדברת התורה דהיינו שור שוה מאתים שנגח לשור שוה מאתים ואין הנבילה יפה כלום - דבכה"ג הם נעשים שותפים בשור, אולם במקרה של המשנה שהשור המזיק שוה רק מנה אז נוטל את כל השור.

[8] דיכול הניזק אח"כ להוציא את השור, דהרי השור משועבד לניזק. ופעמים נקרא דבר זה "מכרו מכור" - דהיינו שמכור לרידיא עד זמן שיגבה ממנו הניזק.

[9] ומשום גזירה, וכדר' אבהו שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון.