[1] דס"ל דאין נזקקין לנכסי יתומים אא"כ היתה רבית אוכלת מהם, ולכן אפשר להזקק רק מעליית אפוטרופוס.

[2] וס"ל דמזיק שאני, דאף דבעלמא לא נזקקין להשתלם מיתומים.

[3] דאל"כ אף אחד לא יסכים להיות אפוטרופוס.

[4] ואין לחוש שמא ימנעו, כיון שכשגדלים היתומים חוזרים ונפרעים מהם.

[5] ומה שמעמידים לו אפוטרופוס היינו לענין שיעידו בפניו לעשותו מועד ולשלם נזק שלם אם נגח נגיחה רביעית. וסברת משנתנו.

[6] ומיירי בשור מועד וכר' יהודה דס"ל ד"צד תמות במקומה עומדת", ולכך אם שמר עליו שמירה פחותה שמועילה לשור מועד ולא מועילה לשור תם (שור מועד מספיק לו שמירה פחותה דנזהרים ממנו, וכדילפינן מקראי), משלם רק את החצי נזק שהיה חייב מצד תמותו, ופטור על החצי השני שחייב מחמת מועדותו - כי שמרו שמירה המספיקה לשור מועד.

[7] והיינו החצי מועדות, דכיון דלא שמר כלל חייב לשלמו. אולם בחצי תמות סובר ר' יעקב כר' יהודה בחדא ד"צד תמות במקומה עומדת" ופליג עליה בחדא, דס"ל שלא יכולים להעמיד אפוטרופוס כדי לגבות מתם מגופו, ולכן לא גובים כאן את הצד תמות כלל אלא רק את הצד מועדות.

[8] ואף שאמר בסתם "ר' יהודה מחייב" - פירש רבה בר עולא את שיטת רבא, דמה שמחייב ר' יהודה פירש ר' יעקב שהוא רק חצי נזק.

[9] כי מעמידים אפוטרופוס כדי לגבות מגופו, וממילא משלם חצי נזק של צד תמות, וגם החצי נזק של צד מועדות דהרי לא שמרו כלל.