[1] דהיינו את החצי נזק דתמות, דעכ"פ שמירה של שור תם כן קיבל על עצמו, וכאן כיון שיודע שהוא שור נגחן - רק לא ידע שכבר נעשה מועד, הוא חייב חצי נזק ולא יכול לומר ששור קיבל על עצמו לשמור ולא אריה. אכן עדיין מיירי באוקימתא דתפסו אותו בי דינא, וכדלקמן בגמ'.

[2] לר' יוחנן הטעם משום דרשות משנה (והרישא באמת חולקת וסוברת שרשות אינה משנה), ולרבה הטעם דאף שאין רשות משנה, מ"מ טוענים הבעלים שלא יכול לייעד להם את השור, ורב פפא ס"ל דהטעם משום רשות משנה (ומה שברישא אינה משנה, משום ששם הבעלים הולך עם השור לכל מקום, ואין כאן שינוי).