[1] וחידש רבי דה"ה אם עבר זמן משמרת יהויריב וגם עבר זמן משמרת יהוידע ואף אחד לא תבע מהשני, ואז הדין שאח"כ יכולים בני יהויריב לתבוע את הכסף מבני יהוידע ולשמור את האשם אצלם ויקריבו אותו בזמן משמרתם.

[2] דכיןו דלאו משמרת דידעיה היא מתי שהם קיבלו את הכסף - והרי שנהגו בני ידעיה שלא כהוגן, ולכן קונסים אותם להחזיר כסף אצל אשם.

[3] כן חידש רבי, שגם אליבא דר' יהודה הוא דוקא היכא שתובעים בני יהויריב בעוד זמן משמרתם את בני יהוידע לתת להם את הכסף, אבל אם עבר זמן משמרת יהויריב ולא תבעו את בני יהוידע - הרי שמחלו על זה, וצריכים לתת ליהוידע את האשם והם יקריבוהו.

[4] ס"ל שבני יהויריב לא עשו כהוגן בזה שקיבלו אשם בלא כסף (ותמיד צריך להקדים את הכסף לאשם), ולכן קונסים את בני יהויריב להחזיר אשם אצל כסף. ואמר רבי, שאם קדמו בני יהויריב והקריבו את האשם "זכו במה שבידן" וצריך הגזלן להביא אשם אחר לבני ידעיה. ומבארת הגמ', שהכוונה שזכו בני יהויריב בשר ועור של האשם.

[5] כתבו התוס' (בד"ה הגוזל), דלאו דוקא מאכיל דה"ה נותן. ושוב צידדו שיתכן שלא חשיב שינוי רשות מה שנותן לבניו - כיון שמזונתן עליו, ולכן צריך שיהיה שינוי גמור שאכלו.

[6] לקמן בסוף העמוד מבואר שחולק על רב חסדא ומעמיד את דין המשנה (שהבנים פטורים מלשלם - ורק הראשון חייב) בקודם יאוש.

[7] דהם לא גזלוהו, היות שזה היה אחר יאוש ולא נקראים גזלנים - ולכן הם פטורים מלשלם לנגזל. אולם אם הניח להם אביהם אחריות נכסים צריכים לשלם.